בבית חמים ומזמין, מוקף בחצר ציורית שלא מותירה מקום לספק כי רק יד מתוצרת בית נגעה בה ובנתה אותה, יושבים שבעה בני משפחת איפרגן, על אבי המשפחה שלום ז"ל, שהלך לעולמו השבוע בגיל 78. הותיר אחריו רעייה, 5 בנות ובן, 18 נכדים ו-3 נינים, כן ירבו. ישבתי לצידן של הרעייה שמחה והבנות שושי ולימור.

שמחה: "היכרנו כשהיה חייל והייתי בת 18. התחתנו כאן, בבית הזה שאנחנו יושבים בו כרגע. היה מתפלל בבית הכנסת של חליווה. הקפיד מאוד ללכת בכל שבת לבית הכנסת. היה איש חסד שנתן תרומות בסתר. הייתה בו נדיבות עצומה, תמימות והרבה רצון לעזור. הרבה אירועים עשינו כאן בבית. לשלום זה היה מאוד חשוב, שתהיה שמחה בבית ושכולם יגיעו. איש שאהב אנשים ותמיד שימח את מי שהיה במחיצתו".

שושי: "עלה ממרוקו והיה בין ראשוני העיר. היה חשוב לו מאוד לעלות כמה שיותר מהר כדי לא לפספס גיל גיוס. הוא התגייס לצנחנים והיה הראשון בבית-שמש שענד כנפי צניחה. צנח 32 פעמים וקיבל את אות הנשיא. לאחר מכן עבד בקק"ל במשך 35 שנים וניהל את תחום הרכב".

לימור: "מתוך 6 ילדים, 4 גרים פה. אחת בראש העין ועוד אחת באוסטרליה. ספגנו ממנו ערכים של מורשת ואהבה למקום. היה איש אדמה ואוהב אדמה. טיפח את בהית ובעיקר את הסביבה החיצונית של הבית. הכול בנה במו ידיו, את השער, את הריצוף, את ה'זולה' עבור הנכדים והחברים שלהם שהיו באים לכאן. שתל בגינה שלנו ירקות ועצי פרי - לימונים, נענע ועוד".

מיהר לעלות כדי שיספיק להתגייס. תעודת השחרור משירות צבאי

שושי: "המשפחה הייתה בראש מעייניו. תמיד היה חשוב לו שנהיה ביחד. כל פעם שהוא היה עושה משהו בבית או בגינה היה אומר 'זה בשביל הנכדים'. היה לו לב גדול לכולם, לשכנים, לבני נוער ואפילו למי שבא מבחוץ, לא מוכר והיה זקוק לעזרה- אם זה כסף, אוכל או כלי גינה. לא היסס. תמיד נתן ביד רחבה. כולם ידעו שהבית שלנו זה כמו מחסן, תמיד יש מה שצריך ותמיד אבא נותן. טיפח את החצר. כל מה שאתה רואה עשה בעשר אצבעותיו. אהב לשמוע הצעות לכל מיני דברים שניתן לעשות בגינה, פינות ישיבה, מתקנים וכל רעיון ששמע מיד היה מבצע".

לימור: "זוכרת את הטיולים המשפחתיים. אבא היה מביא רכב מקק"ל והיינו מטיילים בכל פעם במקום אחר. פעמים רבות גם חברים שלנו וילדי שכנים הצטרפו. הייתה לו אהבה גדולה לכל מקום בארץ. בטיולים תמיד הקפיד שנשמור על הניקיון בכל מקום שהגענו אליו. זה היה חלק מהחינוך שלו לדרך ארץ. כמובן שעם השנים לקח גם את הנכדים לטייל ביערות קק"ל".

שושי: "מהבוקר ועד אחרי חצות מגיעים לכאן אנשים. יש כאלה שאנחנו לא מכירים. לא אגזים אם אומר שהגיעו אלפים, השכירו והוקירו אותו, עדות לכך שהיה איש אהוב ומוערך".

יהי זכרו ברוך.

תמונות מהחצר אותה אהב לטפח