בית שמש נפרדה מעוד דמות מופת המאפיינת את בית שמש של פעם – פנינה אלעזרי. בעוד שבועיים ימלאו 30 שנה בדיוק לפטירת בעלה, חיים ז"ל, המנהל המיתולוגי של משרד הקליטה בעיר.

בת 86 הייתה וזכתה להביא לעולם 12 ילדים, אחד נפטר והיתר ייבדלו לחיים ארוכים וכמובן הרבה נכדים ונינים. רק שלושה מבין ילדיה גרים היום בבית-שמש.

הבן, משה, המשמש כראש ענף חקירות במחוז ירושלים של רשות הכיבוי (קודם לכן שימש כקצין החקירות בתחנה אזורית בית שמש), מספר:

"אימא עלתה ממרוקו בגיל 16. היא גדלה בבית אמיד מאוד. היה בערי שלה ערבי שאיים עליה שאם לא תתחתן איתו – ירצח אותה. היא עזבה הכול וברחה. באנייה פגשה את אבא שלי, שהיה מדריך עולים ולימים ניהל את משרד הקליטה בבית-שמש. היה דמות מוכרת ואפילו יש רחוב על שמו.

לפני שהגיעו לבית-שמש גרו בפרדס חנה, קיבוץ ארז, מבשרת ציון וכשאבא קיבל את התפקיד בבית שמש עברנו לכאן. בבית קטן ברחוב השבעה גידלה את כולנו. לפני חמש שנים עברה לבניין מגורים חדש, בקומת כניסה, כי תנאי הנגישות היו טובים יותר.

אימא זכתה לגדל את כולנו לתפארת. ההצלחה שלנו זה בזכותה. כמובן שגם עבדה במעבדות של האוניברסיטה העברית בירושלים עד הפרישה לגמלאות. תמיד דאגה שנהיה משפחה מלוכדת, שיהיו מפגשים משפחתיים. בהחלט זוכר את התכנסנו כל המשפחה לחגוג ה יום הולדת 70 וגם 80. החיים שלה היו חיים של אהבה, נתינה. בנתה בית דתי עם הרבה ציונות ותמיד חינכה אותנו לנתינה, לדאוג ולעזור לזולת בכל הזדמנות.

בהלווייתה רבים ציינו את היותה אשת חסד שנתנה בסתר. אשיה צדיקה וצנועה שמעולם לא יצא מפיה לשון הרע.

הבת הבכורה, סימה שרון, מספרת:

"אבא ואימא התחתנו כשאבא עוד היה חייל. חליפת החתונה של אבא הייתה מדי צה"ל והצבא ארגן את החתונה... אני עוד נולדתי בירושלים. גרנו אז בנחלת שבעה. הבית עוד קיים. לא מזמן הייתי שם בסיור והראיתי לכל מי שהיה איתי את הבית. משם עברנו לקיבוץ ארז. המחצית השנייה של שנות ה-50, מבצע קדש וטרור הפדאיונים. זה היה קיבוץ כמו פעם. עם בית ילדים. לאימא היה קשה עם זה. כאשר פעם אחת, באמצע הלילה אחד האחים ברח מבית הילדים אלינו לבית ואמר שהוא מפחד, מבחינת אימא זה היה סימן שצריך ללכת משם.

הגענו למבשרת כי סבא וסבתא שלנו, שאז עלו ארצה, גרו שם. בעקבות עבודה שאבא קיבל בבית-שמש, עברנו לכאן. לאבא היה קשר טוב עם ראש המועצה דאז, עמרם לוק ז"ל ובכלל היה מאוד מעורב בענייני הציבור וזכה להערכה רבה על פועלו.

לצד פועלו של אבא, תמיד עמדה אימא. לאחר שנפטר פתאום הבנתי את החוסן והחוזק שלה. פשוט הכול יצא החוצה. היו לה עוד שישה ילדים לגדל אז - היתר כבר היו גדולים – זכתה לחתן אותם וכמובן זכתה לנכדים ולנינים. וכמובן שגם אנו זכינו לאימא מיוחדת שכזו".

יהי זכרה ברוך