נהגו בקהילות ישראל, לקרוא מגילת 'איכה' (אשר כתיבתה מיוחסת לירמיהו נביא החורבן) בתשעה באב - ערבית ושחרית. וכך נפתחת המגילה: "איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם,הייתה כאלמנה. רבתי בגויים, שרתי במדינות, הייתה למס".

על פסקו זה אמרו חז"ל (מדרש רבה, איכה, פתיחתות,כ"ט), כי הפסוק בתהלים "אלוהים מושיב יחידים ביתה" (ס"ח,7),מקביל ומשלים לפסוק זה. לפני שנגאלו ישראל ממצרים, היו הם יחידים והשכינה הייתה יחידה.לאחר שגאל הקדוש-ברוך-הוא את עם ישראל, נקשרו יחד. ולאחר שגלו, חזרו ישראל והקדוש-ברוך-הוא להיות יחידים. זהו שנאמר "אלוהים מושיב יחידים ביתה" - בגאולה התחברו היחידים להיות בבית אחד ולאחר החורבן "איכה ישבה בדד", שבה הבדידות.

האדמו"ר מגור, בעל ה'שפת אמת', אמר כי מגילת 'איכה', אשר נאמרה ונכתבה על-ידי ירמיהו הנביא כאמור, היא אחד מ-24 כתבי הקודש ולפיכך אין להתייחס לדברים אלו כקינות והבעת צער בלבד,אלא כמציאות ברורה. עם ישראל, בהיותו בגלות, בלא ארץ ישראל ובית מקדש ששכינה שרויה בו, הוא כחצי גוף, אין לו כל מציאות וקביעות במקום אחר. "היתה כאלמנה", כאישה שבעלה נפטר והיא מרגישה שנעקר חיבורה בארץ החיים. כל אדם צריך להרגיש בחיסרון העמוק של הגלות הרוחנית, שמחמתה איננו יכולים להשלים את מה שהיינו יכולים להיות.

מתוך "ותן חלקנו" שבהוצאת "מאורות הדף היומי", כרך קכ"ב, אב תשע"ז, עמ' 89