השבוע נקרא שתי פרשיות - מטות ומסעי. זה המקום לציין כי חיבור פרשיות הוא פיתרון שנועד לגשר על הפער שבין שנה מעוברת ושנה פשוטה. הצירוף של שתי פרשיות אלו רווח גם בשנים פשוטות על מנת להסתדר עם קריאת פרשיות התוכה של 'בחוקותיי' ו'כי תבוא' לפני חג השבועות וראש השנה (בהתאמה) וקריאת פרשת 'דברים' בשבת שלפני תשעה באב. זו השבת השנייה של 'בין המיצרים' בהן נקראות הפטרות 'ג' דפורענותא' ומחר כאמור ההפטרה השנייה בסדרה "שמעו דבר ה'", הפרק השני בירמיהו (את הראשון קראנו בשבוע שעבר).

"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון" (במדבר, ל"ג, 1). זה הפסוק הפותח את הפרשה. גדולי פרשני המקרא מבארים מדוע טרחה התורה לפרט את מקומות מסעיהם של בני ישראל במדבר?

רש"י כותב, כי פסוקים אלה מלמדים אותנו על חסדיו של הקדוש-ברוך-הוא, שאף-על-פי שגזר עליהם כי ינודו ארבעים שנה במדבר, בכל זאת, במהלך אבעים השנים לא היו במספר רב של מקומות.

הרמב"ן מביא בשם הרמב"ם, כי התורה טורחת לכתוב את כל מקומות מסעיהם כדי לטעת אמונה בליבות העם לדורות, שהנה, אותו הדור ידע וראה את ניסי ה' המופלאים - שהאכיל עם שלם במדבר צחיח במשך ארבעים שנה, והשייתה שמלתם גדלה על גופם. ברם, בחלוף השנים, יגדל דור חדש שלא חווה על בשרו את האירועים,והם עלולים לטעות בליבם לאמור, כי בני ישראל חלפו על יד מקומות יישוב וכך התפרנסו, או חנו במקומות הראויים לגידול צמחייה. לפיכך מדגישה התורה ומתארת את כל מקומות מסיעיהם,למען יידעו דור אחרון כי במדבר צחיח, באין באר מים ובאין יישוב, הלכו בני ישראל ארבעים שנה.

מתוך "ותן חלקנו" שבהוצאת "מאורות הדף היומי", כרך י', תמוז תשס"ח, עמ' 308

סרטון לפרשה: מאת ד"ר עליזה בלוך