לא לחינם עם ישראל מכונה "עם הספר". מאז ומעולם ספרים הם חלק בלתי נפרד מההווי שלנו, אמצעי מרכזי שמלווה את חיינו לאורך כל שנות התפתחותנו כעם, כחברה וכמדינה. אין הכוונה לספרות היפה והמוכרת, שפרצה לתודעה רק במאות השנים האחרונות, זאת שהולכת ודועכת עם ההתפתחויות הטכנולוגיות שחדרו לחיינו, אלא לסוג אחר של ספרים - ספרי הקבלה, הנקראים גם ספרי ה"קודש" מלשון נבדל, שונה, מיוחד.

ספרי הקודש - התנ"ך, התלמוד, ספר הזוהר והמדרשים השונים - אינם עוסקים בכללי מוסר ואינם בגדר סיפורי עמים, הם מספרים לנו על עולם רוחני מיוחד. הספרים הללו טומנים בחובם כוח מיוחד, שיכול למלא את כל מבוקשנו, לענות על כל שאלה שמתעוררת בנו, ובעיקר לתת משמעות לחיינו. אלא שמעטים בלבד יודעים כיצד לגלות את המטמון, אלה הם חכמי הקבלה.

המקובלים היו הראשונים שהצליחו לחדור אל "מאחורי הקלעים של העולם שלנו". הם גילו שבמציאות קיים כוח של נתינה ואהבה, שכל מטרתו היא להביא אותנו למצבו הנעלה - להיות מאוחדים בנתינה ובאהבה כמוהו.

את הדרך להשגה, את ההכוונה המפורטת ואת התחושות הנפלאות שעברו המקובלים, הם תיארו למעננו בספריהם. כך גם אנחנו יכולים לקרוא על אותו כוח נעלה, על "הסופר" שכותב את הסיפור של חיינו, וללמוד איך לשנות את חיינו לטובה.

הראשון שהרגיש את שני העולמות יחד - את טבע העולם שסביבנו ואת טבע העולם העליון - היה אדם הראשון. הוא תיאר זאת בספר הקבלה הראשון שחיבר, "רזיאל המלאך". "רז" מלשון סוד, כלומר, גילוי סודות הבריאה. מדובר במקובל בעל שיעור קומה אדיר שמספר על נשמה מאוחדת בשם "אדם", על שבירתה לאלפי נשמות פרטיות של כלל האנושות, ועל החיבור העתידי שבו הן יתאחו מחדש לנשמה אחת.

הספר שבלט מאז ספרו של אדם הראשון היה "ספר היצירה", המיוחס לאברהם אבינו. אברהם לא תכנן לכתוב ספר לימוד, אלא רק מנה מספר חוקים עיקריים שגילו את אופן פעולתו של העולם הרוחני. בזכות ספר היצירה שכתב ושיטת החיבור בין בני האדם שפיתח, צמח עם ישראל והחל לשאוף להשגה רוחנית.

מספר דורות אחריו, המשיך בהנהגת העם גדול המקובלים, משה רבנו. ההתגלות הרוחנית שזכה בה משה, נתנה לו את הכוח להוציא את בני ישראל ממצרים, ולהוליך אותם ארבעים שנה במדבר עד לגבולות ארץ ישראל המובטחת.

השיטה ה"מעודכנת" לדורו, אותה מביא משה בספרו, נקראת "תורה" מלשון "אור". כלומר, ההוראה איך לצאת לעולם הרוחני בעזרת האור, הכוח העליון. בעזרת הספר השלם שחיבר, יכול כל אדם לחשוף את תמונת הבריאה ולבנות את חייו לקראת המטרה הסופית. משה השתמש בשפה הנקראת "שפת הענפים" - בשמות של עצמים, רגשות ופעולות מהעולם שלנו, אבל התכוון בהם ל"שורשים" של העולם העליון. אם נסתכל על התורה שלא דרך המעטפת החיצונית, נראה תמונה אחרת לגמרי. נבחין בכוחות הרוחניים שמפעילים אותנו, ובהדרגה נוכל להשתמש בהם להתעלות רוחנית אישית.

המפתח לפענוח ספר התורה נמצא דווקא בספר הספרים של חכמת הקבלה - ספר הזוהר.

ספר הזוהר, או כפי שהוא מכונה בפי המקובלים "הספר", מפרש את חמשת חומשי התורה, הוא הספר החשוב והיסודי ביותר בחכמת הקבלה. רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), מחברו של הזוהר, היה המקובל הראשון שתיאר איך המחשבות והתגובות שלנו על הכוחות שפועלים עלינו מלמעלה, עולות בחזרה לעולם העליון, פועלות בו, וכך משפיעות על התפתחות המאורעות העתידים לרדת אלינו.

לפני שרשב"י החל בכתיבת הספר, הוא הקים סביבו קבוצה בת עשרה תלמידים. כל נשמה של כל תלמיד ותלמיד הייתה תואמת לתכונה רוחנית מסוימת בעולם העליון. התחברותם יחד לנשמה אחת הייתה בהתאמה מלאה ל"עשר הספירות", מבנה שלם אשר קיים בעולם הרוחני. חיבור נכון בין התכונות הללו הביא לגילוי אור הזוהר העליון בין עשרת התלמידים.

כעבור למעלה מ-1,300 שנה, קיבל לידיו האר"י הקדוש את ספר הזוהר. לאר"י ניתנה רשות מלמעלה לחדש את השיטה, הוא ספג לתוכו את כל הידע הקבלי מתקופתו של אדם הראשון, עיבד אותו וניסח אותו כך שהשיטה תהפוך משיטה של יחידים לשיטה המתאימה להמונים. כל המקורות האלה שספג ולימד בצפת, יצאו שנים אחר כך כספר קבלה אחד שנקרא "עץ חיים". זהו ספר לימוד על הדרך לעולם הרוחני, ובו מוסבר איך אפשר להתעלות ולהשיג הרגשת נצחיות ושלמות, ובין היתר מתואר החלק המהפנט רבים - גלגולי נשמות. הקריאה והלימוד בספרי האר"י מעלים מיד את האדם מעל לדרגת העולם שלנו.

בעזרת מדע הקבלה שפיתח לדורו, יכול כל בעל רצון להשיג את מטרת הבריאה, ללא הבדלי גיל, מין ולאום. ובאמת, אחרי האר"י החלו רבים להיפתח לקבלה ולטפס בסולם הרוחני אל העולם העליון.

אף על פי שהקבלה היא מדע, לא היה ספר לימוד מתאים עד למאה שלנו. כדי למלא את החסר בספרות הקבלה קם גדול המקובלים של המאה העשרים, הרב יהודה אשלג, המכונה "בעל הסולם", על שום פירוש "הסולם" שכתב לספר הזוהר. הוא גם ביאר את כל ספרי האר"י וריכז אותם ב"תלמוד עשר הספירות", ספר לימוד הקבלה העיקרי של זמננו.

"תלמוד עשר הספירות" כולל את כל מה שכתבו לפניו כל המקובלים במשך אלפי הדורות. "שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת", כותב "בעל הסולם". "ואם תשאלוני מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות, ולהסביר כל מילה ומילה על אופנה. וזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, ועל כן אמרתי שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי".

בסיום אותה ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" של בעל הסולם, הוא שואל ובצדק, אם ספרי הקבלה כתובים בשפה שאינה מובנת דיה, "אם כן, למה חייבו המקובלים לכל איש מישראל ללמוד את חכמת הקבלה?". התשובה לכך היא פשוטה: כאשר קוראים בספרי הקבלה בגישה הנכונה, סגולה מיוחדת, כוח מיוחד, פועל על האדם, קושר אותו אל השורש הרוחני שלו, ומשלים את החלק שלו בנשמת ה"אדם".