"יברכך ה' וישמרך,

יאר ה' פניו אליך ויחונך,

"ישא ה' פני אליך וישם לך שלום"

במסכת ברכות (כ:) מובא כי שאלו מלאכי השרת את הקדוש-ברוך-הוא, מדוע אתה נושא פנים לישראל? אמר להם: וכי לא אש פנים לישראל. כתבתי להם בתורה "ואכלת ושבעת וברכת", והם מדקדקים עד כזית, עד כביצה! כלומר, אף-על-פי שמן התורה אין חובה לברך ברכת הזון אלא מתוך שובע, קיבלו ישראל על עצמם לברך אפילו לאחר אכילת שיעור מצומצם.

מה הקשר בין הדברים?

אומרים בשם אחד מגדולי שיראל: לאחר שדקדקו על עצמם שגם סעודה מצומצמת נחשבת סעודה שראוי לברך עליה, שמא ינהגו כך גם כלפי העניים ויפטרו את עצמם בשיעור זה בנתינת צדקה... אך לא כך נהגו ישראל. רק על עצמם הם מדקדקים לעניין ברכת המזון על כזית, אבל לעני הם נותנים שישבע וירווח לו. על כך ראויים הם לנשיאת פנים מאת ה'.

מתוך "ותן חלקנו" שבהוצאת "מאורות הדף היומי", כרך ע', סיוון תשע"ג, עמ' 84

סרטון פרשת השבוע מאת ד"ר עליזה בלוך