איסלנד. מפלים עצומים גועשים, קרחוני ענק נשטפים אל הלגונות, חופים וולקניים שחורים, גייזרים פעילים, הרי געש פעילים וגבעות בצבעים מרהיבים. אלה הנופים המופלאים הנשקפים לעיניי בביקורי באי הייחודי שבצפון האוקיינוס האטלנטי. אולם בניגוד לשקט המופתי של הטבע, האיסלנדים אינם שקטים, הם סוערים.

יותר מעשרת אלפים תושבים באיסלנד חתמו על עצומה אינטרנטית הדורשת מהמדינה לא להשתתף באירוויזיון 2019. "אין זה מוסרי להשתתף בתחרות נוצצת בצל האלימות שישראל מפעילה כלפי שכניה", הם טוענים.

אומנם זה קצה קצהו של הקרחון האנטישמי המבצבץ מעל פני המים הקפואים, אך הוא מצביע על תופעה ששורשיה עמוקים ורבים יותר שסמויים מן העין. אנחנו חיים בעולם אחד, במערכת אינטגרלית הפועלת בתלות הדדית, בקשר גלובלי שאינו ניתן להתרה.

ישראל ואומות העולם, נכתב בספר הזוהר, הם כמו ראש וגוף. אולם בשונה מהגוף, לראש תפקיד מכריע: להיות ראש. להוביל, לדאוג, לגשר. אין מדובר כאן בהתנשאות או גזענות, אלא בשירות.

עוד בתקופתו של אברהם, אבי האומה, ישבנו והתלכדנו באוהלו, עמדנו כאיש אחד בלב אחד סביב הר סיני, הרגשנו משפחה אחת. בתקופת בית המקדש הוטלה עלינו משימה אחת פשוטה: להתחבר בינינו ולהעביר הלאה את כוח החיבור. די שנתחבר בינינו, והרגשת האחדות תתפשט דרכנו – למהלך הזה קוראים "אור לגויים". האור אינו אלא כוח החיבור שנוצר כשאנו עושים מאמץ קלוש להתקשר מעל האגואיזם, שדורש לעצמו על חשבון הזולת.

אולם ברגע שאנו זונחים את ייעודנו ונותנים לאגו לשלוט בנו ולהוליך אותנו שולל, מתעורר אדם או עם שאינם מקבלים את ההזנה הרוחנית הקבועה, וקמים בדרישה. "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות", כותב המקובל "בעל הסולם", "אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטיות וכולי. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו".

במילים אחרות, אין זה משנה כלל מאיזו סיבה תפרוץ השנאה לישראל. הפעם בחרה השנאה להתעורר בקרב האיסלנדים. למה? הפעם בגלל היחס לאויבים בגבולות. מה לכאורה ירגיע את שנאתם? ביטול השתתפותה של איסלנד בתחרות האירוויזיון.

כעיקרון הטבע מכוון אותנו, לא לגורם חיובי או שלילי שידרבן אותנו להתלכד, אלא לבחירה החופשית שלנו – לבחור באיחוד מכורח תפקידנו.  

להעדיף את הביחד על פני הלבד, להשתית ערכים של ויתור על פני ניצול, לבחור בחיי איחוד על פני פילוג. לכל אלו, גם אם יחשבו כדברים של מה בכך, העולם מחכה ומצפה. כי עצם הבחירה שלנו בהם מעוררת כוח חיובי אדיר ששופע לאנושות כולה, כוח המפשיר את הלבבות, גם באיסלנד הקרה.

לכן, עלינו להשתמש בתחרות האירוויזיון גם כקרש קפיצה להסברת תפקידנו כאומה ישראלית. מצג שיראה לנו ולעולם שההישג שלנו כיהודים מפוזרים אך מקושרים, החוגגים את זכות הקיום במדינת ישראל על אדמת ארץ ישראל – הוא הסימן לאנושות החדשה. הזדמנות פז להראות כיצד ניתן להתחבר סביב רעיון האחדות וגילוי הכוח העליון – הדבק שמחבר בין בני האדם ומסייע "לקבל את האחר מעל כל השוני והניגודים", כפי שאמרה נטע ברזילי עם זכייתה באירוויזיון. אנחנו נלמד לא רק כיצד לקבל ולהכיל, אלא גם כיצד לתת ולאהוב, כמו שכתוב: "על כל פשעים תכסה אהבה".

כך טקס עתידי ברוח זו יהפוך לחג לאומי של ממש. הוא לא רק יגבש אותנו להתקשרות חדשה מאין כמוה, אלא גם יגרום לאהדה, לחיבור, לתמיכה ולחיבוק חזק מכל העולם. כשנכפר זה על עוונותיו של זה, כשנכסה זה את פשעיו של זה, כשנהיה ערבים זה לזה – אז תתמוסס השנאה הטבעית ותהפוך לאהדה אדירה.