בבחירות הקודמות, בשלב זה של השנה, ניתן היה לומר שהבחירות בעיצומן. הגוש הציוני היה מצוי בהכנות קדחתניות לקראת הסקר הגדול ואיחוד המחנה. אלי כהן ומוטי כהן הציגו מועמדות, עליזה בלוך המתינה לסיום שנת הלימודים, ואבוטבול והחרדים חיכו לכל השאר... השטח כבר החל ללבוש אווירת בחירות וכולם חיכו לתפירת הקצוות האחרונים.

חמש שנים חלפו ומה הפעם? לא מיניה ולא מקצתיה... מדוע? על כך בשורות הבאות...

הדמוגרפיה חד משמעית לטובת הציבור החרדי וזאת בהנחה שהמבנה הפוליטי של הבחירות הקודמות (חרדים נגד שאר העולם) נותר על כנו. יצוין כי השינוי הדמוגרפי הוא חד משמעית לטובת הציבור החרדי. אלפי תושבים בשכונות החדשות, רכישות בקצב מסחרר של דירות בעיר הוותיקה בידי משפחות חרדיות, עזיבה של משפחות לא חרדיות. בונים קצת לציבור הכללי? הצחקתם? רוב הרוכשים ככולם בני בית-שמש, שאילולא בנייה זו, גם הם לא היו גרים כאן...

בפעם הקודמת גרד אלי כהן כמעט 50%, ברור שהפעם קרב של ראש בראש בין מועמד חרדי ובין מועמד אחר, יסתיים אי שם עם 55%-60% לציבור החרדי. אפילו תסריט קיצוני ולא ממש סביר של שני מועמדים חרדים ומועמד כללי אחד, לא בהכרח יביא למועמד הציבור הכללי את 40% הדרושים לניצחון בסיבוב הראשון. בבחירות החוזרות ב-2014 הגיע הציבור הכללי לסף מיצוי כמעט מקסימלי וכפי שפורט בשורות הקודמות, המאזן הדמוגרפי לא לטובתו. כלומר, גם במקרה כזה נגיע לסיבוב שני במקרה הטוב חרדי מול לא חרדי ויש כאלו שאף לא שוללים כי שני החרדים הם אלו שיגיעו לסיבוב השני.

המפתח היחיד לניצחון של מועמד לא חרדי נעוץ במפלגה אחת חרדית שתבוא כמיקשה אחת נגד מועמד חרדי וזה לא יקרה. אולי לציבור החרדי ביקורת לא מבוטלת כלפי נבחריו, אבל אף אחד לא רוצה שעל הראש שלו יופל הכישלון של מועמד חרדי בבית-שמש.

מי יישב קרוב לראש העיר אחרי הבחירות? אבוטבול ונציגי הפלגים השונים של 'יהדות התורה' (ארכיון)

ומה קורה בצד החרדי?

ההתיישבות החרדית בבית-שמש מראשיתה הייתה בעיקר בעלת ציביון אשכנזי. אם כן, מדוע עדיין אין ראש עיר חרדי אשכנזי בעיר? יש כמה הסברים. ראשית, בהיותה עיר בעלת ציביון מזרחי החיבור הראשוני בין התושבים הוותיקים לאלו החרדים שזה מקרוב באו היה עם האברכים מצביעי ש"ס, כדוגמת בית מדרש קטן שהוקם ברחוב הנרקיס והרוח החיה שמאחוריו היה אברך צעיר, באר-שבעי במקור, העונה לשם משה אבוטבול. לימים העתיק בית המדרש את מיקומו לקריה החרדית ואילו אבוטבול עבר את טבילת האש הפוליטית הראשונה שלו כאשר כיהן מטעם סיעת ש"ס במועצת הפועלים של בית-שמש. מן העבר השני, האשכנזים היו מפוצלים בין הפלגים השונים שלו- הליטאים של דגל התורה, קהילות החסידויות הגדולות של אגודת ישראל, קהילות החסידויות הקטנות של שלומי אמונים וכמובן הקנאים הקיצוניים מהעדה החרדית שאינם מצביעים כלל...

ש"ס של העשור השני לחייה - שנות ה-90 על סקנדלי דרעי ההולכים ונערמים - הייתה בשיאה הן ברמה הארצית וגם ברמה המוניציפאלית. בבחירות המקומיות של 1998 ש"ס המקומית מגדילה את כוחה לשלושה מנדטים ומשה אבוטבול נודד ממועצת הפועלים אל מועצת העיר. יהדות התורה מסתפקת בשני מנדטים בלבד. אבל 5 מנדטים מתוך 17 במועצת העיר זה כבר כוח משמעותי והיד עוד נטויה. 17 מנדטים של ש"ס בבחירות לכנסת ב-1999 הפכו את נבחרי ש"ס המוניציפאליים – ללא כל קשר לכוחם המקומי – לכאלו שכל אחד חפץ בקרבתם והתמורה בהתאם.

הניסיון של בחירות 2003 לאחד את המחנה החרדי סביב מועמד לא חרדי (נתן שטרית למי ששכח, מתוך הנחה שיותר קל לשווק מועמד לא חרדי, אך כזה ש'שבוי' בידיהם בכורח הנסיבות הפוליטיות) לא צלח וכיבוש לשכת ראש העיר ויתר מוקדי הכוח נדחו בחמש שנים. זה לא היה כל כך נורא בהינתן העובדה שבנתיים על רוב הבנייה החדשה השתלטו חרדים ומנגד החלו תושבים רבים לעזוב את העיר, בעיקר למודיעין שעדיין ניתן היה לקנות בה דירה במחיר שפוי.

הנתונים שיחקו תמיד לטובתו. ראש העיר, משה אבוטבול (ארכיון)

בבחירות לכנסת 2006 נרשם מהפך בבית שמש, כאשר יהדות התורה הגיעה למקום הראשון בעיר. היא עדיין לא רוב ובשביל רוב צריך ליצור קואליציה עם מפלגות המייצגות מגזרים אחרים. במקרה הזה לש"ס היה יתרון. היא קיבלה סל הכול 400 קולות פחות מיהדות התורה אך בעוד יהדות התורה קיבלה את כל הצבעותיה במעוזים החרדיים, ש"ס קיבלה תמיכה בכל רחבי העיר וזו הייתה התשתית הפוליטית להקמת הגוש החברתי, הגוש בראשו צעד משה אבוטבול לעבר ראשות העיר כאשר בתחיל המסע בסל השותפים שלו אין אף מפלגה חרדית... במצב שנוצר לא נותרה ליהדות התורה ברירה אלא לחבור למשה אבוטבול, כל חלופה אחרת הייתה מעניקה לדניאל וקנין את הקדנציה הרביעית.

מבט על המפה הפוליטית החדשה נתן את התחושה כי זו קדנציה ראשונה ואחרונה שלו. ש"ס שמרה על שלושת המנדטים אך יהדות התורה יותר מהכפילה את כוחה בתוך עשור – 5 מנדטים. שאלת ה"מי בראש" – נציג דגל הליטאית או נציג אגודה החסידית לא נענתה בתשובה חד משמעית: בא השלישי והכריע ביניהם – משה אבוטבול כמובן. לא רק שלא הייתה הסכמה בדבר מועמד מוסכם לראשות העיר, אפילו רשימה משותפת למועצת העיר לא הייתה. יהדות התורה המאוחדת הפכה לשלוש רשימות. אך מה שהרשו לעצמם העסקנים לעשות בכל הקשור למועצת העיר, לא היה בתוקף בפתק הצהוב, בעיקר אל מול חומת האחדות ההולכת ונבנית בגוש הציוני.

נו שוין, עוד קדנציה לאבוטבול כשהמחנה החרדי האשכנזי במועצת העיר כבר מונה 7 מתוך 19 וש"ס יורדת לשני מנדטים לראשונה אחרי 20 שנה. מה עכשיו מונע מהציבור החרדי האשכנזי להציג מועמד.

מסתבר שעדיין קשה להם להתאחד. לאף פלג אין רוב. דגל התורה מנופפת ברשימות תושבים וקהילות שמנבאות לה 5 מנדטים (לעומת 3 כרגע), אגודת ישראל מנופפת באופציית החזרה של שלומי אמונים (4 מנדטים ביחד). סקר 'מכון סמית'  שהתפרסם בראש השנה האחרון ב'שופינג מקומי' הראה כי משה אבוטבול הוא עדיין מועמד מוביל. ואלו אופציות יש לצד האשכנזי של העולם החרדי?

החלק הליטאי הציג שני מועמדים מאוד דומיננטיים – שמואל גרינברג ומשה מונטג. גרינברג נהנה מתדמית של אדם פתוח, עם עשייה לכלל המגזרים בתחבורה ובמתנ"סים ומקירבה למנהיג דגל התורה, ח"כ משה גפני, אצלו שימש כעוזר פרלמנטרי. מונטג הגיע עם תדמית ה"בולדוזר", "שר השיכון" של הציבור החרדי ובעל קשרים אצל חצרות הרבנים והעסקנים. המועמד השלישי, הפעם איש אגודת ישראל, ישעיה ארנרייך, עם רזומה של ראש מועצה בעמנואל בגיל צעיר מאוד (27!). 

כאמור, על פי אותו סקר אבוטבול היה מועמד מוביל אך רק מועמד אחד מבין השלושה האחרים באמת נתן פייט – שמואל גרינברג. מונטג וארנרייך היו מאוד רחוקים, מה גם שמאז הסקר עברו השניים סוג של "פרק הדחה" שלא ממש תרם לתדמית שלהם. נכון, הם רק נחשדו ולא הורשעו וחפותם עדיין בחזקתם, אבל בבחירות אל תהיה צודק, פשוט תבוא עם התדמית הרצויה...

סקנדלים שהתפוצצו בעיתוי קריטי. ארנרייך ומונטג (ארכיון)

הפרשיות...

שתי הפרשיות פרצו כל אחת בעיתוי קריטי מבחינה פוליטית. אצל ארנרייך זה היה בתפר שבין סיום הסקר ובין פרסומו. ומה עם מועמדי דגל? למרות שהסקר היה טוב יותר לגרינברג מאשר למונטג, שלף אבוטבול שפן מן הכובע בדמות אמירה לפיה אם מונטג יציג מועמדות הוא יזוז הצידה. אך בדגל התורה בחרו שלא לבחור ואבוטבול קפץ על העגלה. לפני פחות מחודש גילו בדגל התורה את נוסחת היציאה מהפלונטר 'מונטג או גרינברג' – הליכה למשא ומתן עם אבוטבול עם הסתייגות לפיה אם ייכשל המשא ומתן, תישקלנה חלופות עצמאיות. חלף שבוע ואז 433 נכנסו לתמונה.

בהינתן האופציה שגם במצב של שלושה מועמדים ייתכן סיבוב שני בין שני חרדים, היה אבוטבול חרוץ ויעיל יותר וחיבר אליו את שני הגושים המובילים בציבור הכללי – הליכוד והבית היהודי.

ומה עם המשא ומתן? פרשת 'סאטמר', שלא רק שלא נגעה באבוטבול, היא גם לא מנעה ממנו מלהתחיל במשא ומתן עם דגל התורה, אליו הצטרפו גם נציגי שלומי אמונים. כל חברי מועצת העיר מסיעות אלו נכחו במפגש למעט מונטג, שבשעות אלו עשה את דרכו למעצר בית. גוש החסידויות הגדולות של אגודת ישראל עדיין צופה מהצד. אפילו נציגי "הפלג הירושלמי" שלא נחשבים לכוח משמעותי, ישבו עם אבוטבול, שכמו כל פוליטיקאי טוב וכדרכו בקודש, לא מזלזל באף קבוצת אוכלוסייה שיכולה לתת לו את הכוח לקדנציה נוספת.

 

מבט למועצת העיר

נכון להיום מונה מועצת העיר 19 חברים, מתוכם 15 בקואליציה, 9 מן המפלגות החרדיות. בבחירות הקרובות יכהנו במועצת העיר 21 חברים. אגב, עקב מיאוץ האוכלוסין שפקד את העיר בשנים האחרונות, יש קריטריון ל-23 אבל כל הגדלה נעשית בשניים.

עם אחוזי הצבעה אופייניים לכל מגזר כפי שהיו בבחירות הקודמות יהווה הגוש החרדי רוב במועצת העיר עם כ-12 חברים וזה יוכל להיות גבוה יותר אם הפעם הציבור הכללי יצביע באחוזים נמוכים יותר, השאלה היא עד כמה. ברור שאפס הסיכויים לראש עיר לא חרדי תורמות לכך, אך אם תהיה הסכמה של כל הרשימות החרדיות על מועמד אחד וחלוקת התפקידים הבכירים, איזו מוטיבציה תהיה לצאת ולהצביע? בשביל חברי מועצה שייתפרו הלם תיקים עם ששמות ארוכים והשע קצרה או לחילופן- כאשהל שישיבן באופוציזה וכל עשייתם בצעקתם.