שיח שידבר על החיים במשותף בבית שמש, כחלק מכלל החברה הישראלית לרגל חגיגות 70 שנות קיום מדינת ישראל. אירוע ראשון יתקיים כאירוע מתגלגל ב- 12 בתים מארחים ברחבי העיר, ביום שני ה- 12/02, המארחים והמתארחים יפתחו את ביתם וליבם ידברו על החיים ביחד בעיר מורכבת שהפכה חלוצה בנושאים רבים לא בהכרח חיוביים לצד, פעילות מדהימה של תושבים שלוקחים אחריות

 

יאיר אלברטון, תושב הקיבוץ העירוני 'תמוז' מזה 30 שנה, מנהל את עמותת קהילה לתיקון חברתי ותרבותי בישראל' שהוקמה  ב- 1997 בבית-שמש על-ידי חברי הקיבוץ ותושבים נוספים מן העיר, כחלק ממגמה ארצית של התחדשות קהילתית שיתופית. העמותה מפעילה תכניות שונות בתחומי חינוך, רווחה, צדק חברתי, ברמה המקומית והארצית. העמותה מקדמת ערכים של קהילתיות, התנדבות וקיימות.

ד"ר עליזה בלוך, תושבת העיר, הקימה וניהלה את ביה"ס ברנקו וייס ועד לאחרונה מנהלת רשת בתי הספר ברנקו וייס. כתבה את הספר 'לבנות את הגשר הזה' שעוסק במסע אל נפשו של התלמיד מסע אל החברה הישראלית ויותר מכל מסע אל עצמך.

עליזה בלוך

אלברטון:

"בית שמש והחברה הישראלית חשובים לכולנו, "כל אדם תורם כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו".

ד"ר בלוך:

"אין לנו עיר אחרת, אין לנו ארץ אחרת והן תיראנה בדיוק כמו מה שנעשה מהן."

 

מה משמעות האישית של חגיגות  70 שנות עצמאות למדינת ישראל?

אלברטון: "חגיגות ה- 70 למדינת ישראל הם בראש ובראשונה בהם אני מרגיש שייכות עצומה לחברה ולחבר האנשים שהתקבץ בשמש הים תיכונית, לשינוי העצום שכולנו שותפים לו מארץ ענייה, לא מפותחת, שחיים בה 60,000 יהודים שרב המבדיל על המחבר ביניהם, בתחילת המאה העשרים לחברה מודרנית, דמוקרטית, חופשית, מגוונת ותוססת.

שני הסבים שלי עזבו את הישיבות בהן למדו לא מפני שלא האמינו, אלא מפני שאורח החיים היהודי דתי- גלותי לא נתן מענה לערכים בהם האמינו. מצאנו עדות מתוך ספר שכתבה חלוצה שהייתה עם סבא סבתא שלי בהכשרה על כך שסבא שלי בקישינב נאבק על שוויון זכויות לנשים בכל התחומים. סבא וסבתא מצד אחד הלכו לקיבוץ והקימו את מטע הזיתים הראשון בציונות, והסבים מהצד השני בנו את תל אביב. מטרת מדינת ישראל והתנועה הציונית - בניית חברה ויצירה ולא רק מלחמות ושואה. זיכרון השואה והמלחמות הם תוצאה של רצוננו לחיות חיים חופשיים כפרטים וכעם בארץ אליה אנו מרגישים זיקה, אולם, הם לא הבסיס לחיינו כאן.

וכפועל יוצא של ההזדהות המלאה שלי עם המדינה והחברה אני חש שמתקיימות הרבה עוולות, אי צדק, אי שוויון וכרסום בחירות האדם. יותר מידי אנשים מרגישים כאן שהסדר החברתי לא פועל לטובתם, הולך ונשחק הבסיס החקוק באותיות קידוש לבנה במגילת העצמאות: "מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה". כמו כל חברה בעולם כוחנו הוא באנשים שרואים שליחות לבנות וליצור כאן חיים טובים למשפחתם, לקהילתם ולכלל האזרחים. כמה שפחות אנחנו זה הקבוצה המידית שלי, וכמה שיותר אנחנו זה הכלל, למרות ההבדלים. מדינת ישראל היא מדינתם של בני האדם שנבראו בצלם ורוצים לחיות כאן, לקום בבוקר, לפרנס, לקבל הערכה מאנשים אחרים, להשפיע, להשתתף וליהנות ממערכת בריאות וחינוך ולדעת שהמדינה פועלת למילוי צרכיהם. במקביל, מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי, עם לא מסתגר "ובגויים לא יתחשב", אלא עם המקיים דיאלוג ושיתוף פעולה קבוע עם עמים ומדינות אחרות. זה לא עם של גנטיקה, אלא עם של רעיון, ערכים ושאיפה לתיקון האדם. ושני ההרים האלה מדינת לאום  שרוב אזרחיה יהודים ומדינה המבוססת על החירות, הצדק והשותפות האנושית הם לא מתנגשים אלא חייבים להיכלל במהות של מדינת ישראל."

בלוך: "יום הולדת הוא יום שמח, בו אפשר לראות מה הספקנו ולאן הגענו? בימים בהם יש כל כך הרבה לגיטימיות ותלונות על המדינה, כי יש כל כך הרבה דברים שאנחנו לא מרוצים מהם, נראה לי שמגיע לנו לעצור רגע ולומר - יש לנו מדינה נהדרת. זה לא פחות מנס, הרבה אתגרים של קליטה, עליה, חינוך, חברה, בטחון, תעשיה ומה לא? ובכל אחד מאלה התרחשו הרבה דברים מדהימים ומרגשים. האם מישהו לפני 70 שנה היה מאמין שניתן יהיה בטווח קצר כל כך להגיע להישגים אלו? זה לא נכון לומר שאין בעיות וברור שלעיתים קרובות אנחנו פוגשים תסכולים, עיוותים ואי סדרים. ואי אפשר לחשוב שעל חלק מהדברים ניתן היה לעשות טוב, מדויק ונכון יותר אז מה?  המציאות מורכבת וצריך לראות את התמונה בגודלה האמתי מבלי לפספס ולשמוע את פעימות הלב.

יום הולדת הוא גם יום של חשבון נפש, האם עשינו את המיטב, האם כל אחד מאתנו יכול להסתכל במראה ולומר לעצמו, אני בחלקת האלוהים שלי עשיתי את המקסימום כדי שיהיה פה טוב יותר?!

לעיתים יש לנו נטייה להגיד בביטחון מלא מה היו צריכים לעשות ואם הם רק היו עושים, הכל היה מושלם. אז לא שצריך לשחרר את האחריות מאחרים, אך קודם כל אני, מה אני עשיתי?  זו לא שאלה פשוטה, אבל בעיניי המבט האישי פנימה הוא מאוד משמעותי, חשוב והכרחי. זו הנקודה הכי חשובה בחגיגות יום ההולדת למדינה."

יאיר אלבטרון

בפרויקט המשותף וקיום אירועים אותו הרמתם יחד ושותפים לו תושבים, מעט על האירועים והרציונל סביבם?

אלברטון: "בנינו מספר אירועים שמספרים בקטן את הסיפור הישראלי, ומזמינים את תושבי בית שמש לתת ביטוי של תוכן לחגיגה של 70 שנות מדינה. מפגשים של בתים מארחים ולאחריו סרטים ודיונים על מנהיגות (הסרט "בן גוריון אפילוג") ועליית שנות החמישים, על הכאב, הסבל והבנייה (הסרט "סלאח פה זה ארץ ישראל"), ערב פואטריסלאם שמכינים חברי קהילת הצעירים של בית שמש ומתנ"ס פסגות השבע, ולסיום אירוע מסכם במוצאי יום העצמאות - מפגש תושבים המשלב מוסיקה, פינות לימוד, "הרצאות טד" ועוד. אשמח שתושבי העיר יעקבו אחר הפרסום אך בעיקר ייקחו חלק פעיל.

הרציונל פשוט, יש לנו הזדמנות לדבר, להשמיע ולשמוע אנשים שחיים בעיר אחת, מה עתיד החברה, מה החזון המשותף שניתן לבנות, במה אנחנו גאים ורוצים להמשיך, ובמה אנחנו מתביישים ורוצים להפסיק או לצמצמם. את ההזדמנות אסור לנו לפספס!!"

בלוך: "הרעיון הוא לעצור רגע ולשאול את עצמנו מי ומה אנחנו. והכי חשוב לקחת אחריות על עצמנו.

רעיון הבתים הפתוחים בא מהמקום שרצינו לומר בראש ובראשונה שבית שמש היא בית. רצינו ליצור מצב של שיח פתוח. בו נגיע לבתים של אנשים, לאו דווקא חברים שלהם. בכל בית יהיו שני מנחים ממגזרים שונים בעיר, וינהלו שיחה עם המשתתפים, ממקום של פתיחות, למידה והקשבה. זו הזדמנות מזוקקת להיכרות בלתי אמצעית במקום טבעי כל כך כמו הסלון הביתי.

כל אחד בא עם האמת שלו, אנחנו לא חושבים שיש אמת אחת, אלא שיש אמיתות שצריכות ללמוד לחיות זו עם זו. מקיום מאבקים ותדמית שלילית לא נצמח, אלא משיח פתוח, היכרות ולקיחת אחריות אישית ומשותפת. מרגש היה לפגוש את כמות האנשים שהציעו את הבית שלהם לאירוח ושיח, יהיו בתים בביאליק, גבעת שרת, חפציבה, נרקיס, רמב"ש, שערי העיר, קיבוץ תמוז, ממש מכל חלקי העיר."

 

מיהם התושבים בצוות החשיבה והמעשי?

אלברטון: "בצוות החשיבה משתתפים תושבים שלא מייצגים קבוצה, אלא רוצים ביחד ליצור חברה יותר טובה: פעילים במתנ"ס, חברים מקיבוץ תמוז, עובדים קהילתיים, אנשי חינוך, משתתפי קורס גישור, חילוניים, חרדים, אנשי תקשורת ועוד. לא פסיפס מלא אך מספיק מגוון."

בלוך: "אני מתרגשת לראות את ההתגייסות והעניין שנוצר, בפשטות, בלי רעש גדול אנשים רוצים להרגיש טוב בעיר אליה הם מחוברים ובעיקר שמחים להיות חלק. כמעט כל מי ששמע על האירועים הציע עצמו להיות לעזר, לארח, להנחות דיון או להשתתף. נפגשנו במתנ"ס פסגות השבע והתחלנו לגלגל רעיונות. וזו גם ההזדמנות להודות למימון מנהל המתנ"ס על השותפות וההתגייסות. המשתתפים הם פעילי ציבור, חברי מועצה, ותיקים, עולים וצעירים. אנחנו חיים בעיר וכדאי לכולנו לשמוע, לדבר ובכלל לקחת חלק. זה לא מאמץ גדול, דווקא אי הפורמליות של האירוע, בעלת טעם מיוחד. הידיעה שבדקה נתונה בבתים שונים ברחבי העיר אנשים יושבים עם כוס קפה ומדברים יחד - מרגשת. יהיו שני בתים בשכונת חפציבה וברמב"ש שיארחו נשים בלבד למי שמעדיפה פורום כזה."

מה הערך המוסף אליו מכוונים?

אלברטון: "הערך המוסף הוא מפגש אנושי וחברתי בו אנשים לא רק שומעים הרצאה והולכים הביתה אלא, שומעים ומשמיעים, מסכימים וחולקים, יוצרים הסכמות ועוד. החלום שלי הוא כי מכל התהליך הזה יתקיימו בהמשך יוזמות של תושבים, הן יכולות להיות יוזמות של תרבות, יוזמות של השתתפות בתכנון העיר, יוזמות של שמירה על הטבע וקיימות ונושאים רבים אחרים."

בלוך: "הערך המוסף הוא השותפות, היכולת לראות עוד אנשים במרחב הציבורי שמעניין אותו לבנות פה חברה טובה. לשאול את עצמנו את השאלות מה ואיך ראוי? היכולת לקחת אחריות על ההווה ועל העתיד שלנו ולא רק לבנות על אחרים. אין לנו עיר אחרת, אין לנו ארץ אחרת והן תיראנה בדיוק כמו מה שנעשה מהן."

 

הקושי הגדול הוא להניע תושבים לפעולה, שתף על החוויה שלך בארגון האירועים?

אלברטון: "מצד אחד, אני לא מופתע מההיענות הגדולה עד עכשיו. ברור לי שהחיים בבית שמש (ובכלל בחברה הישראלית) הרבה אנשים מצוינים שאני רוצה לפעול איתם במשותף בכדי ליצור ולשנות.

מצד שני, אני מאוד רוצה לא להשאיר בחוץ ציבורים שלמים, ציבור עולי בריה"מ לשעבר עדיין חסר לי בתהליך, נציגי בית שמש הוותיקה וגם הרבה מהציבור החרדי הייתי רוצה לראות."

מיהם השותפים במימון האירועים?

בלוך: "המימון המרכזי הוא המשאב האנושי, האנשים שמוכנים לחשוב, לפעול, להיפגש ולרצות לעשות טוב, זו המהות.

בנוסף, ישנה שותפות של 'גשר', שסוגיית החיבור והגישור זו המטרה המרכזית בפעילות שלהם. בהזדמנות זו, נפרגן למייסד גשר הרב ד"ר דניאל טרופר, שזכה בשבוע שעבר לתואר יקיר ירושלים, על פועלו החשוב. עמותת קהילה וקיבוץ תמוז בראשם יאיר אלברטון, ומתנ"ס פסגות השבע שנרתמו לרעיון ולמשימות."

 

מהי 'חברת מופת' לתפיסתך?

בלוך: "חברת מופת היא חברה בה יש הבנה שמדובר בחברה ולא רק בפרטים. זו חברה שהיא מסוגלת לראות את המצוקות של הפרט ולהיות שם בשבילו לא מתוך רחמים ופטרונות, אלא מתוך שותפות וסולידריות. חברה נמדדת דווקא בחיבורים בחוליות החלשות שלה. והיא תהיה חברת מופת אם החיבורים האלו יהיו לכידים.

חברת מופת היא חברה שרואה באדם אדם בלי קשר לעובדה שהוא חובש כיפה שחורה, סרוגה, שקופה או כאפיה. היא מאפשרת לכל אדם לחיות את חייו כפי שהוא בחר ולתת לו כבוד. זו חברה שעסוקה כל העת בשאלה, כיצד אנחנו נהיה טובים יותר, ערכיים יותר, איכותיים יותר. כל עוד נהיה עסוקים בשאלות האלו, יש לנו עתיד."

מה אתם מאחלים לתושבי העיר כחלק מהחברה הישראלית על גווניה ופניה?

אלברטון: "אני מאחל שכמה שיותר נפגש פנים אל פנים, לא רק כמפגש בו "מחייכים והולכים", אלא מפגש שהוא התנעה לבנייה וללקיחת אחריות משותפת. אני מאחל לנו שנגשים את המשנה ממסכת אבות: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה". כנראה שלא נענה ביחד על כל הצרכים של כולם (ונדע להחליט בין צרכים מתנגשים), ומנגד אסור לנו להישאר בבית חייבים לצאת ולראות את האנשים שקשה להם ב'לבן שבעניים'. אני מאחל לנו שהמושג "לעשות לביתנו" יהיה עשייה כלל חברתית, שכבר מחר בבוקר נרגיש שהמציאות מסביבנו קצת יותר צודקת, קצת יותר סולידרית, שיותר אנשים יצהירו מה הם מוכנים לעשות ויעמדו בהצהרתם."

בלוך: "במידה רבה לנו יש את הבחירה מה תהיה תדמיתנו ובאיזה מישור נרצה להיות חלוצים. המציאות המורכבת מאוד בעיר יכולה להיות הזדמנות לדריסה של זכויות, למאבקי כוח ולתסכול. בד בבד, היא גם יכולה להיות קרקע למודל אמתי של הכלה, הבנה ויחסי שותפות. נראה לי שאת שלב המאבק והשנאה מיצינו. כדאי עכשיו לנסות משהו אחר. יתכן וזה נשמע קצת נאיבי ותמים אך, אני עדיין מאמינה בזה. אסור לתת לקצוות להשתלט על הדיון ולנהל אותו. אני מאמינה בכל ליבי שמרבית האנשים חפצים בטוב באמת.

מפה אני קוראת לכולנו מראש העיר, חברי המועצה, הרבנים ועד אחרון התושבים, לא רק להיות צודקים, ויכול להיות שכרגע הכוח נמצא במקום אחד, עוצמה נמדדת ביכולת לתת מקום לעוד מישהו. התקווה שלי היא שהעלייה לרגל לבית שמש תהיה כיצד חיים פה באיכות חיים גבוהה, ובכלל לא משנה מה איך אנו לבושים ובמה אנו מאמינים, כי יש לי מקום של כבוד בעיר. דווקא בגלל שכל כך הרבה עיניים נשואות אלינו ועלינו כעיר, יש לנו אחריות אישית וכללית ליצור פה אופטימיות ותקווה!"

 

מסר אישי וכללי לתושבי העיר

אלברטון: "חד ופשוט: "אני ואתה נשנה את העולם". לכאורה, נראה נדוש ומזמין את השאלה "מה נשנה"? אבל, כוחו של המסר הזה בפשטותו העולם בנוי מאנשים, לא "כל יחיד הוא מלך", אם לא נדבר ונפגש פנים אל פנים (ולא דרך הפייסבוק), לא נוכל ביחד לבנות את "מה צריך לשנות", גם לא נוכל לומר לעצמינו אלה הדברים שאני גאה בהם, שמח עליהם ורוצה לשתף את האחרים בשמחתי.

בית שמש והחברה הישראלית חשובים לכולנו, "כל אדם תורם כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו".

בלוך: "אני חושבת שהטוב המשותף הוא גדול יותר מהדברים האחרים. לעיתים לא פשוט לראות אותו, אך ברור לי שהוא חזק וקיים. הערב שנקיים ביום שני הקרוב ה- 12.02.18, הוא הזדמנות נפלאה ונוספת לראות את הטוב. אני מזמינה את כלל תושבי העיר מכל חלקיה להשתתף ולהיות חלק. מאחלת ומקווה שרק ביחד ניצור לו המשכיות למפגשים מרוממים ומחברים."

 

עליזה בלוך

כמי שמכירה אישית את ד"ר עליזה בלוך ויאיר אלברטון הם רחוקים מלהיות נאיביים או בעלי חלומות מנותקי מציאות. שניהם יחד וכל אחד בנפרד פועל במישורים שונים ומקבילים למען חברה טובה יותר.

יצירת המפגשים בסלון בתי התושבים היא הזדמנות יצירתית, שונה, בלתי אמצעית ונעימה לשיח ודיאלוג מסוג אחר.

כולי תקווה, כי תושבים רבים ישתתפו במפגשים כחלק כנה ואמתי לחיות מתוך שותפות בעיר, להכיר ולהכיל את השונה.

תושבי העיר מוזמנים באהבה!

שבת שלום ומבורך!