"שמענו על מודיעין, או הצבא, אבל כאן קיבלנו בהרחבה את התמונה המלאה.

הגענו והופתענו מהמשמעת הקשוחה, אם בבית הספר הלימודים די קשים אז כאן – אנו גמורים!

אבל לא ויתרנו, והחלטנו להישאר, ואחרי זמן קצר הבית כבר כלל לא היה חסר.

הופתענו מההרצאות המגוונות, שגרמו לנו להעריך, לצחוק, או לבכות

אם זה על ערבית מדוברת, חיזבאללה, יחידות מסווגות... או בכלל על חיילים שמשפחותיהם עד היום להם מחכות.

למדנו על צה"ל, כמה שהוא גורם משמעותי, כמה ללמוד ערבית זה חשוב ותרבותי.

כי קרב המוחות לא פוסק לרגע. הנשק האמיתי של מדינת ישראל הוא בעצם האנשים: טובי האנליטים, המתרגמים, המאזינים, המעבדים, המנתחים, המפתחים והמדענים, הם ששומרים על יתרונה של ישראל בשדה הקרב, הרבה לפני שנורתה הירייה הראשונה. 

למדנו על האסלאם, על מבצעים, על סיוט שלא נגמר – ועל חיילנו האהובים שנרצחו בדם קר.

אבל יותר מהכל - למדנו על עצמנו. 

מהי הקשבה, וכמה חשוב הוא המוסר!

אם זה לגרום טוב או להעריך כל דבר, לעזור למי שקשה ולתפקד גם שרע ומר.

התחברנו כ"כ לסגל המפקדים, שבהתחלה היו קצת מאיימים אבל הם בהחלט אנשים מדהימים.

בזכותם ראינו והבנו כמה ערבית היא חשובה, אם זה לחיים, להשכלה או לצבא.

אז תודה – למפקדים, לסגל, ולחברים המדהימים שפגשנו.

תודה לצוות בית הספר ולנציגי היחידה שדאגו לנו בכל רגע נתון, מכוונים אותנו לערכים ושאיפות בחיים.

בלעדיהם החוויה הזו לא הייתה כזו סוחפת ומעצימה. עשיתי.

אני בוחרת ב8200 כל עוד אני יכולה. 

כי את השירות שלנו נהפוך למשמעותי רק כשיהיה בכוחנו את הזכות להציל חיים. 

כי איך אומרים?

"טיפה של עברית בתוך ים של ערבית" .

מצפים בקוצר רוח לגדנ"ע הבא שלנו. כיתה י׳3 פרויקט 8200 ברנקו וויס. 

דניאל אטיאס"