בקבוצה מעלים סטטוסים בדמות הגיגים, שאלות ותמונות כנכסי צאן ברזל שהיו ואינם עוד מימי ביה"ס, ודמויות שחרוטות בהוויה של עיירת פיתוח ולימים עיר בישראל. המשותף לכולם זיכרונות, ערגה וגעגוע לימים בהם כמעט הכל נראה אחרת. פחות חומר יותר רוח, צניעות, פשטות נקיה והרבה תמימות. עולות ונשנות תמונות של מחזורים שלמים החל משנות השישים המוצנעות שבעים, שמונים תשעים ואילך. זיכרונות מימי הבריכה העירונית שהייתה חלק בלתי נפרד מנוף הילדות, המרכז המסחרי הישן והטוב, השוק העירוני, מסיבות יום העצמאות, דמויות צבעוניות ואירועים.

מי שאחראי על כל הטוב והיוזמה הוא דן עוז (דני עוזר), שפתח את הקבוצה, כתושב העיר לשעבר. חלק מחברי הקבוצה תושבי העיר ולשעבר נתבקשו לכתוב על משמעות הקבוצה, זיכרון ילדות, בית שמש בעבורם ועוד. להלן.  

דן עוז

דן עוז

"חלקכם מכירים אותי בשם דן עוז (שם מסחרי), ורובכם מכירים אותי כדני עוזר, הוריי הם אקרם ומרים עוזר ותיקי ומייסדי העיר, שהגיעו כילדים לארץ ואל המעברה בבית שמש. גדלתי והתחנכתי בבית שמש, בגן חרובים בביה"ס שמשון שדה יהושוע ובפירסט. ילדותי ובגרותי עברתי בבית שמש ונהניתי מכל רגע.

מס' שנים עסקתי במסחר מזון בבית שמש, ובשנים האחרונות אני מתגורר בנס ציונה והלב שלי בבית שמש.

הרעיון לשתף את תושבי בית שמש בקבוצת זיכרונות ילדות (קבוצות שקיימות בערים נוספות), נראה לי טבעי כי בית שמש עדיין נחשבת למשפחה אחת גדולה מאחר וכולם מכירים את כולם תוך אחדות ובוודאות אומר כי אין הווי כזה באף עיר.

ואכן כן, הקבוצה שנועדה לעורר זיכרונות ילדות ועבר של בית שמש הצליחה בענק ובמהירות שיא בכל 10 דק' הצטרפו כ- 100 חברים ותוך מס' ימים הקבוצה מנתה כ- 3,500 משתתפים.

נכון לעכשיו חברים בקבוצה כ- 7,600 עוקבים עניין שמעיד על התרפקות גדולה, אהבה ואחדות.  

נדהמתי לגלות שחלק מתושבים נפטרו בגיל צעיר יחסית (עניין שמצריך בדיקה מעמיקה יותר מה הגורם לכך?).

מטרת הקבוצה לחבר בין משפחת בית שמש, להעלות נושאים מהעבר וההווה ולחבר שוב את כולם עם כולם, למרות ועל אף שבית שמש כעיר שינתה פניה אולם, כולנו זוכרים את העבר וחיים בהווה.

ברמה האישית בית שמש עבורי היא משפחה אחת גדולה."

מושיק אליהו

מושיקו אליהו

מושיקו אליהו, 30 נשוי לאביבית + 1, עובד עירייה ובהפקת אירועים ומוזיקה. אוהב את החיים ולבקר ביעדים בעולם, לעשות אקסטרים ודברים מיוחדים.

"הקבוצה גרמה לי להיזכר בחוויות מהילדות עד היום ולהיזכר בדברים שכבר אינם, כאדם שחי נוסטלגיה ומתרפק על זיכרונות וניהנה מגילויים חדשים, הקבוצה מרגשת אותי מאוד ואני מאמין בגיבוש. בית שמש היא עיר הולדתי, בחיים לא אוותר עליה ולא אאשים או אתעסק בשאלות כמו: מי הרס אותה אלא, אהנה ממה שקיים מבלי להתלונן ואבדוק אופציות לשיפור החיים בעיר.

זיכרון ילדות שלי: האמפיתיאטרון, הבריכה העירונית, בית הנוער במוצאי שבת עם אבי זהר, השוק הישן, המופעים בגל הירוק ועוד. הקבוצה חידשה לי אנשים מהעבר שלא הכרתי, חוויות שלא ידעתי על קיומן,  ודמויות חזקות ומצחיקות מהעבר. ערכתי סרטון על בריכת בית שמש, בניסיון להעביר את חוויות הילדות שלי מתוך הלב עם דמויות מהעבר. המסר הוא שהחיים ממשיכים ואפשר להעביר את ה"היב'ה" מפעם גם לשנת 2018. לבקש, להתפלל וליזום באופן עקבי. סה"כ יש לנו ראש עיר מלך שעושה רבות למען העיר, מדבר בגובה העיניים ואיש יקר. קורים דברים טובים בבית שמש בונים את היכל התרבות ואצטדיון הכדורגל, יש קניונים ושינויים רבים. אני אוהב את בית שמש ואת האנשים הטובים, חמים ומצחיקים שיש בעיר. מאחל שנמשיך לעשות חפלות, הילולות לצדיקים ויתקיים בנו אהבת ישראל."

כוכי יצחק

כוכי יצחק

כוכי יצחק, 55, מתגוררת ברח' הגפן. "גדלתי ברח' החלוצים בשכונת הכורדים, נשואה לדוד ואימא לשוהם ואופיר. למדתי בביה"ס שמי ובשייבר, עובדת כרכזת מועדונית חבצלת לילדים בסיכוי (בסיכון) עבודה מאתגרת מאוד של עמותת 'קהילה' כדוגמא ומופת לחברה מובילה.     

קבוצת הפייסבוק גורמת לי בעיקר לצחוק ולחזור לשנים בהם התקיימו בנו תום, שמחה ואהבה במקביל לדלות שהייתה מנת חלק גדול מאתנו. הילדים היו יצירתיים, בשריקה אחת  כל ילדי השכונה היו מתרכזים בכביש או 'במחנה' ומשחקים ומתפללים שאימא לא תשים לב לשעה ותגיד לחזור הביתה כי כבר חשוך מידי.

בית שמש עבורי היא בית לא מכירה עיר אחרת ואין לי למה להשוות.

הקבוצה חידדה והזכירה לי דמויות שנשכחו מזיכרוני, התמונות והאנשים הטובים שיש במקום המבורך הזה, האהבה הגדולה שיש בעיר, בשיחת טלפון אחת לא יאומן כמה אנשים טובים מתגייסים לעזרה ותרומה, זו הייחודיות שלנו ועל כך יבורכו כולם.

אני מאוד מתגעגעת לריחות של יום שישי כאשר הייתי עוברת בין הבתים, ההכנות לשבת, המוסיקה שבקעה מהחצרות, ובכניסת שבת כולם היו יוצאים לבית הכנסת עם חולצות לבנות לקבל את השבת.

זיכרון אחד חסר לי והוא הטעמים וריחות הבישולים של אימא שלי ז"ל מאחר ולא הצלחתי לשחזר אותם לצערי.

הייתי רוצה שהילדים היום יחוו רק לכמה ימים את חוויות הילדות שלנו. תודה רבה ורק בשמחות."

 

שירן טמוזרתי

שירן טמוזרטי, בן 33 וחצי, נשוי ללינוי ואב לילדה, עובד בתחום התקשורת המקומית - עורך ראשי של מקומון 'שוס הדרך' ועורך פורטל האינטרנט 'שמשנט'.

"מלבד הזיקה לתחום הכתיבה, אני מאוד אוהב ספורט ואוהד מושבע של בית"ר ירושלים הגדולה.

האמת שבעבר רציתי לפתוח קבוצה כזו אך חששתי שהיא תגזול לי זמן רב ואזניח את עבודתי. אני חושב שהקבוצה עשתה טוב לתושבי העיר והוכיחה כמה החיבור בין כולנו הוא עצום. כל כך מרגש ומצחיק לצפות כל יום בתמונות, בפוסטים או בתגובות שהתושבים מפרסמים. הקבוצה הזו הפכה, ללא ספק, לחלק בלתי נפרד משגרת חיי היומיום שלי ושל רבים.

בית שמש עבורי היא הכל - עבר, הווה ועתיד. כאן הבית שלי ואני רואה את עצמי גר פה לתמיד. גם תחום העיסוק שלי הוא נטו בית שמש, אם לא הייתי מחובר כל כך לעיר, לא הייתי פונה לתקשורת המקומית לפני כעשר שנים. בית שמש (ולא רק בעיניי), היא עיר מיוחדת ומאוד משפחתית, יש בה משהו שאין באף עיר אחרת.

יש לא מעט זיכרונות ילדות משמעותיים. אך אם אני צריך לבחור באחד אז לעולם לא אשכח את התקופה בה למדתי בכיתה ו'1 בבית ספר עוזיאל. הכיתה שלנו השתתפה בתכנית תחרותית 'הכדור פורח' ששודרה בערוץ הילדים וכנציג הכיתה אני זוכר איך הקהל מבית שמש תמך בנו. תמיד כשפגשתי אנשים בעיר הם פרגנו ועודדו אותי. זו הייתה תקופה מאוד מרגשת ובלתי נשכחת. העובדה לכך היא ששני זוכים מבית שמש גרפו את המקום הראשון בתכנית 'האח הגדול' ומתמודד נוסף סיים במקום השני. כשמדובר בבית שמש כולם מתייצבים כאילו מדובר בצו 8 למלחמה.

הדור המבוגר יותר פרסם דברים שלא ידעתי עליהם בעבר ולא מעט מהדור הצעיר יותר הפתיע אותי בידע הרב שלהם לגבי ההיסטוריה של העיר. יש עניין שמעט התחדד לי שאבא שלי (גבי טמוזרתי) שהיה כדורגלן עבר בהפועל בית שמש המיתולוגית, נחשב לאגדת כדורגל לא רק בבית שמש אלא בהרבה מקומות מחוצה לה. אני מודה שאני מאוד גאה בו על כך.

לפני שהעולם הפך ליותר טכנולוגי, החיים היו יפים יותר. אני מאוד מתגעגע לתקופה של פעם, לתקופת התמימות. בילדות גרנו בשכונת גני שמש (היום היא נקראת דוד רזיאל) עד גיל 12 וחצי זו הייתה מבחינתי תקופה מלאה בחוויות מדהימות. כל כך עצוב שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור אפילו ליום אחד."

 

יוספה אלקבץ

יוספה אלקבץ

יוספה, בת 49, בת משפחת שטרוזברג וסחראי.

"השתחררתי בדרגת סגן מהצבא ועברתי לגור בירושלים, מתגוררת במודיעין כ- 8 שנים, נשואה + 3, תאומים בני 19 חיילים ובת בכיתה יא'. MA בניהול מערכות חינוך ומנהלת ביה"ס ברמלה.

למרות שמעולם לא התנתקתי מבית שמש - יש לי משפחה גדולה שגרה בבית שמש וחברות הנפש שלי הן חברות ילדותי מבית שמש, איתן אני מתראה באופן שוטף. הקבוצה עוררה בי געגועים וזיכרונות לתקופת הילדות והנעורים - תקופה כל כך יפה ודומיננטית בחיי שעיצבה אותי. 

בית שמש היא הבית שלי, השורש שלי. אני מי שאני בזכות זה שגדלתי בבית שמש. המשפחה והאנשים, חיינו בקרבה גדולה בין כולם, המון חום ורוחב הלב, ההכרות עם כל האנשים שחיו סביבי - הייתה לי טריוויאלית אז והיום אני מעריכה את זה כל כך. זה לא דבר של מה בכך להרגיש בבית בחברת כל כך הרבה אנשים.

יש לי המון זיכרונות: תנועת הצופים, חיינו שם ממש, זה פרק משמעותי בחיי והיום ביתי הצעירה מכורה יותר ממני. המרכז של יום שישי בערב ושל יום כיפור – חלום, קולנוע עציון, כמה סרטים ראיתי שם, הספרייה העירונית, שייבר, הבריכה.

באמצעות הקבוצה התעדכנתי לגבי שלומם של אנשים ומשפחות. אני צוחקת מסיפורים ומתגובות עד דמעות, מתרגשת מהתמונות כמו ילדה קטנה שהביאו לה קוקיות חדשות ונהנית.

הילדים ובעלי נהנים לראות אותי מרוגשת אבל לא מכירים את הדמויות, אז אני מתקשרת לאחד האחים שלי או לאחת החברות לחלוק סיפור או תמונה.

כיף לראות שזוכרים, מכירים ומוקירים את הוריי ואת משפחתי המורחבת (סחראי) .

הזיכרונות בעיקר מציפים בי געגוע גדול, גדול, גדול. לתמימות, פשטות, לקצב  חיים אחר, לשהייה הרצופה מהבוקר ועד הלילה עם החברות שלי - כל יום כל היום בכל מקום. לא פלא שאנחנו מחוברות בוורידים עד היום."

ישראל דרי

ישראל דרעי, 33 נשוי + 3.

"נולדתי בבית שמש ועדיין מתגורר כאן, עובד כמנהל יחידת האבטחה של הרכבת הקלה בירושלים.

האמת שלפני הקבוצה בפייסבוק אני חבר ב- 3 קבוצות וואצאפ של חברים ובני העיר שכבר 4 שנים אנחנו מעלים ומזכירים רגעים נוסטלגיים על העיר בית שמש והאנשים בה.

מרגע שנפתחה הקבוצה בפייסבוק זה החזיר אותי אחורה באופן אישי וגרם לי להיזכר איך הכל היה פה תמים, כולם הכירו את כולם, כולם חברים של כולם, כי היום זה לא כך, והכי כואב שגם לא יחזור להיות מה שהיה בעיר כמו הבריכה העירונית, קבוצת הכדורגל שלנו ובית שמש שלנו.

עבורי בית שמש זה הבית, החיים שלי, החברים שלי, המשפחה שלי והגאווה שלי, לא משנה מה יהיה ומה יקרה אני תמיד יגור בבית שמש, למרות השתלטות החרדים ולמרות שהכל כבר לא אותו דבר אבל עדיין בית שמש תמיד מקום ראשון אצלי!

הרבה זיכרונות משמעותיים עבורי הבריכה שכולנו היינו הולכים אליה, קבוצת הכדורגל ששיחקתי בקבוצת הנוער ועד הבוגרים שהיום כבר היו לא קיימת. הזיכרון הכי משמעותי הוא האנשים בעיר הזאת אין אנשים כמו בבית שמש באף מקום לא בארץ ובעולם!!!

הקבוצה חידשה לי דברים רבים והזכירה לי נשכחות על אנשים שהיו ואינם עוד שזכרתי כילד, בימים שהייתה בעיר פשטות ושמחה.

הזיכרונות גורמים לי געגוע לתקופה שלא תחזור ועצב גדול שהילדים שלי ובעצם של כולנו לא יחוו את מה שאנחנו חווינו בתור ילדים בעיר בית שמש עניין שמתסכל אותי מאוד."

סולי טל

סולי טל

"סולי טל, 51, נולדתי וגדלתי בבית שמש, נשואה לאבי + 3, גידלתי בה את ילדיי, לפני כ-7 שנים עברנו לגור בצפון בקיבוץ שדה נחום.

עובדת בחברת PCMR INTERNATIONAL כמנהלת אדמיניסטרטיבית ובמקביל לומדת במכללת עמק יזרעאל מדעי החברה.

עם פתיחת הקבוצה הייתה התרגשות מה, גיליתי את לינדה חבושה (שם נעורים) מביה"ס היסודי לוי אשכול. אציין, שאת רוב האנשים פגשתי במפגש מחזור שהתקיים לפני כשנה. ככל שהימים "נקפו" והקבוצה גדלה למימדים גדולים (שאפו לאנשי בית שמש על אחדותם) זה התחיל מעט "לחפור" וגרם לי להשתיק את הפייסבוק שלא הפסיק את ההתראות על פוסטים חדשים. נכון שההירתמות וההתלהבות של כולם די מדבקת אך ברוב המקרים הפוסטים או התמונות הכיתתיות שמעלים נוגעות ברוב המקרים לכיתה בת 30 ילדים.

בית שמש עבורי היא בית בו גדלתי להיות מי שאני, גידלתי בה את ילדיי משפחתי עדיין שם. כך שהשורשים שלי הם בהחלט בבית שמש ולא עקרתי אותם אלא, גידלתי שורשים חדשים גם במקום אחר. לצערי הרב בית שמש של היום היא לא בית שמש של שנות השבעים והשמונים, היא הייתה מקום חם, קטן ומחבק והיום כפי שאני רואה אותה היא די קרועה מבפנים ושסועה למגזרים שמאופיינים בחוסר סובלנות ובמנהיגות שלא יודעת לגשר על פערים בין המגזרים השונים.

זיכרון ילדות משמעותי מבחינתי - הוא הקשר עם החברים, קשר אישי וורבלי ולא על גלי הוואטסאפ. על מנת לפגוש חבר הלכנו ברגל לעיתים מרחקים לא מעטים, והיו פעמים שנאלצנו לחזור על עקבותינו כי הוא לא היה בבית כי עדיין לא היו טלפונים בכל הבתים.

הזיכרונות השונים גורמים למעט געגועים אך זו דרך הטבע להתקדם, לגדול וליצור לאורך החיים זיכרונות חדשים, כך שמטבעי אני לא מתרפקת יותר מידי על העבר."

שלמה וקנין

שלמה וקנין

"שמי הרשמי הוא שלמה וקנין, 56, בילדותי ובקרב החברים אני מוכר כסמי וקנין, גדלתי בבית שמש עד גיל 17 ומשנת 1978 אני מתגורר באשדוד. גרוש + 4 בנות.

חברת פייסבוק שלי שאף היא עזבה את בית שמש צירפה אותי לקבוצת הילדות של בית שמש, ותוך מספר שעות מצאתי עצמי מרחף בתוך ענן של כל תקופת ילדותי בבית שמש, מה שגרם לי במידית להתנתק מקבוצת אשדוד-נט נוסטלגיה שגם בה הייתי די פעיל, אך למרות שאני מתגורר כ- 38 שנים באשדוד, חוויות ילדותי מבית שמש עולות עשרות מונים על החוויות באשדוד.

בית שמש עבורי כמו משפחה גדולה, אנשים חמים ולבביים אני דואג להישאר בקשר ולבקר בה אחת לחודשיים. מאוד כואב את העובדה שבית שמש שאני מכיר נשארה כמות שהיא 40 שנה אך כל הצד שהתפתח בה גרם לקרע ופילוג ואחדותה וייחודה של בית שמש שהכרתי כל חיי הולך ודועך.

נותרו בי זיכרונות ילדות שלא ניתן למחוק גם בעשרות שנים, בגיל 15 בזמן ששיחקנו מספר חברים בבריכת השחייה זרקנו מטבעות של לירה לקרקעית הבריכה בעומק 3.40 מ' וקפצנו קפיצות ראש בעוצמה בכדי להגיע לקרקעית והמציל הוציא אותנו מהמים העמוקים מאחר ולא היה לנו כובע ים דבר שדרשו מבנות ובנים שהיה להם שיער ארוך, כשפנינו לצד השני בבריכה במים הרדודים קפצתי לבריכה באינסטינקט ומכורח ההרגל, וחבטתי את הראש בקרקעית הבריכה פתחתי את הגולגולת וריסקתי את החוליות הצוואריות בעמוד השדרה, דבר שגרם לי לשיתוק מידי של ארבעת הגפיים, כך שנשארתי בקרקעית הבריכה, כשבתוך רוע המזל, למזלי הדם התפזר בסביבתי ומד חילצו אותי והובהלתי לביה"ח הדסה בירושלים. לאחר 16 חודשי אשפוז הרבה מזל וכח רצון השתחררתי מבית החולים כשאני מתהלך עם קב הליכה, ולמרות המגבלה ניהלתי אורח חיים רגיל, ותוך מספר חודשים עברנו יחד כל בני המשפחה לאשדוד למרות שלא ניתן להשוות בין המגורים באשדוד לבית שמש.

חווית המשפחתיות והילדות של בית שמש לא ניתנת לשחזור בשום עיר בעולם ואינה יכולה להימחק מזיכרוני אפילו בפרטים הקטנים ביותר.

והנה הופיעה לה הקבוצה שחידדה הכל מחדש העלתה שוב את כל החוויות ובאופן מדהים מזהה את רוב חבריי מבית הספר ומהשכונה, דבר שלא היה יכול לקרות בשום סיטואציה אחרת.

כמו כן בלתי ניתן להתעלם מהעובדה העצובה כשגיליתי כמה מבניה ובנותיה הטובים והיקרים שאינם עוד אתנו , גזירה לא קלה שאף לא פסחה על בני ביתי כשאיבדתי שניים מאחיי בגילאים צעירים, וקבוצה זו גרמה בצורה מיוחדת להתייחד עם זכרם ולשתף גם צד זה בתוך כל החוויות.  מקווה ומאמין שקבוצה זו תחזיק זמן רב ולא תדעך ומקווה מאוד לחדש קשר עם עוד חברי ילדות שלא התאפשר לי בדרכים אחרות. ולסיום ברצוני לברך את הבחור המקסים דן עוז על היוזמה והצעד המבורך ומברך את כל תושבי בית שמש."

דודי גוזלן

דודי גוזלן

"דודי גוזלן, ,50 תושב בית שמש, אב ל- 5 ילדים, עובד חברת בזק. הייתי פעיל ציבור שנים רבות, עמדתי בראש עמותת צעירים שיזמה פעילויות רבות בעיר, שימשתי כחבר מועצת העיר וכממונה על תרבות אירועים וספורט.

הקבוצה עוררה בי רגשות עזים וגעגועים לתקופת הילדות.

זיכרונות רבים שנשכחו עם הזמן, עלו, צפו והחזירו אותי בבת אחת, שנים רבות אחורה לבית שמש של פעם, החמימה הלבבית, מסבירת הפנים, האנשים, המקומות הריחות והטעמים.

בית שמש עבורי היא יותר מאשר בית. בה נולדתי, התחנכתי וגידלתי את ילדיי, אני חלק מהעיר והיא חלק בלתי נפרד ממני. בית שמש, ובעיקר של פעם היא בשבילי סמל לחיים משותפים, אחווה, רעות ועזרה הדדית.

ישנם זיכרונות ילדות רבים החרוטים בזיכרוני, כמי שהתגורר בסמוך למרכז המסחרי הוותיק והקולנוע העירוני, זיכרון הילדות המשמעותי שלי היו הימים שלפני חגיגות יום העצמאות וההתרגשות הרבה שליוותה אותי כילד בהכנות לקראת החגיגות, הקמת הבמה במרכז המסחרי, התקנת התאורה הצבעונית והדגלים וכן הדוכנים סביב.

מה שחידשה לי הקבוצה, זה היכולת המדהימה של האנשים בגילאים השונים לזכור את הפרטים הקטנים ואת הניואנסים והדמויות שליוו אותנו בילדותנו.

ההפריה הקבוצתית והתגובות הנרגשות סחפו את כולנו ועוררו בנו מחדש את הזיכרונות וההתרגשות.

אכן יש בי געגוע ועצב על בית שמש של פעם שכבר איננה עוד.

היום העיר שינתה פניה ולצערי הרב, אמנם התרחבה והתפתחה מאוד, אך איבדה המון מערכיה, מהסובלנות שהתקיימה בה, התמימות, החמימות וסבר הפנים.

ומה שכואב לי עוד יותר זה ההכרה כי ככל שעובר הזמן כך נוטשים אותה עוד ועוד רבים וטובים מבניה שלא מצליחים למצוא את עצמם במציאות שהתהוותה במקום. אני מאחל לאיחוד העיר כפי שהתאחדה לה קבוצה זו."

 

כפי שניתן להבין מהתייחסות מדגם קטן אך מאפיין של חברים מקבוצת הפייסבוק 'זיכרונות ילדות בית שמש' כי הגעגועים לילדות ולבית שמש של פעם מחברים ומגשרים בין דורות וגילאים. יוזמה ברוכה העלה דודי גוזלן לערוך מפגן ענק ונוסטלגי עם חניכת אצטדיון הכדורגל העירוני לתושבי העיר בעבר ובהווה כמחווה לימים עברו. מקווה כי קברניטי העיר ביחד עם תושבים מתנדבים 'ירימו את הכפפה' ויערכו את המפגש המתבקש.

ברמה האישית, אני צופה בקבוצה וכמו רובנו מתרגשת עד מאוד לדמויות שחלקם כבר לא בין החיים, וגם אם לרגעים הזיכרונות הקסומים, הערגה והגעגועים שייכים לנחלת העבר - דיינו.

כולי תקווה, כי גם בשנים הבאות נוכל להסתכל אחורה ולהבין שמה שהיה הוא לא מה שיהיה ובכל זאת, יש עתיד ותקווה לחיים משותפים, ערבות הדדית ואהבת חינם בכל זמן ועת. הלוואי.

ולכל המשתתפים בכתבה ולדן עוז תודה רבה וגדולה על היוזמה המבורכת ועל מה שעוד יקרה - היו ברוכים כולם.

שבת שלום ומבורך!