ראובן צמח ז"ל

המשפחה, חבריו הקרובים ורבים מתושבי העיר לא עיקלו את הבשורה המרה שיצאה בבוקרו של יום השישי. ראובן ז"ל, רק בן 69 במותו, התכונן עם רעייתו, מרים, ילדיו ונכדיו לשבת של חגיגה, בה היו אמורים לחגוג את יום הנישואין ה- 47. במקום זאת, נותרו כואבים והמומים ממותו הפתאומי.

לפני שנה לקח ראובן ז"ל את החיסון כנגד השפעת. לאחר כמה ימים הרגיש לא טוב וסבל מתעוקה נשימתית. מרים אשתו הזמינה אמבולנס ופינתה אותו לחדר המיון. שם חברו אותו למכונת הנשמה והוא שוחרר לביתו לאחר שבריאותו חזרה לתקינותה.

ביום שישי האחרון, לפנות בוקר העיר את מרים משנתה וטען שקשה לו מאד לנשום. גם כאן, הוא קיבל את החיסון כמה ימים קודם לכן. מרים לא היססה והסיעה אותו מיד למרפאת 'טרם' בעיר. שם קרו דברים, שלטענת מרים ובתה, רחל, לא מתאימים לחדר טיפולים לשעת חירום.

 

מרים צמח, רעייתו של ראובן ז"ל, לא מוצאת לנפשה מנוחה. היא כועסת ומוטרדת מהמהלכים רפואיים כושלים והיעדר ציוד אלמנטרי להצלת חיים, שקרו באותו לילה רע במרפאת 'טרם' בעיר אשר, לטענתה, הביאו למותו של בעלה.

מרים וראובן צמח

מרים, ספרי לי מי היה ראובן עבורך?

"ראובן היה איש משכמו ומעלה. היה בעל טוב, אבא טוב שדאג ופינק את הילדים והנכדים לפני כל דבר אחר. לי הוא יחסר לי המון.

אנחנו נשואים 47 שנה, הפסדתי בעל מדהים, הפסדתי אבא וסבא לנכדיי, הפסדתי את החבר הכי טוב שהיה לי".

 

איך הכרתם?

"בזמנו, בסוף שנות השישים התחתנו על ידי שידוך. חברה טובה של אמא שלי שידכה ביננו. הייתי נערה בת 16 כשהכרתי אותו, לאחר שנה, בגיל 17 ויום התחתנו. ראובן היה אז כבר בן 23".

 

איך נראו חייכם לאורך השנים?

"במהלך השנים נולדו לנו 4 ילדים: יוסי, רחלי, יוחאי רינת מהם יש לנו 11 נכדים. יש לנו ראובן לאורך כל שנות חיינו המשותפים נהג בי כפי שנוהגים במלכה. תמיד דאג ופינק עד אין קץ. ראובן היה איש מאד שמח, ולאורך כל חיינו המשותפים דאג שביתנו יהיה בית שמח, פתוח לכולם, אהב מאד לארח. הכנסת אורחים הייתה עבורו הכל. רק שיבואו, ישבו, יאכלו, כל טוב הארץ היה תמיד בהיכון בכדי לקבל אורחים".

 

מרים, ספרי לי את מה שקרה ביום שישי האחרון

"בשעה 2 לפנות בוקר ראובן לא הרגיש טוב. הוא התחיל להשתעל, והיה לו קוצר נשימה. מיד קמתי ונסענו למרפאת 'טרם'. את פנינו קיבל האח שהיה במשמרת ורופא תורן. לא הייתה במקום מזכירה רפואית, והמקום היה שומם וריק מאנשים.

האח שאל אותי מה קרה, וכשאמרתי שיש לו קוצר נשימה הוא השכיב אותו על מיטה ושם לו מסכה עם חמצן. ברגעים האלה הוא גם כבר לא יכול היה לדבר יותר הוא היה חנוק כתוצאה מקוצר נשימה.

פתאום המצב של ראובן הדרדר לגמרי. הרופא אפילו לא ניגש באותם רגעים. אני נבהלתי מאד, ושאלתי את האח מה קורה, למה פתאום יש הדרדרות כזאת?

האח ענה לי: "גברת הוא בעוד כמה רגעים יהיה בסדר".

ושוב אני שואלת אותו למה השקית של החמצן לא מתנפחת, והוא שוב מרגיע אותי ומציין שהפרמטרים שלו טובים ותקינים לחלוטין. ואז המצב החל להתדרדר שוב, הם קראו לניידת של מד"א, כשהם הגיעו הסתבר שזה אמבולנס רגיל, היה בו נהג ושני נערים בני 16. לא היו פרמדיקים איתו. אז החליטו להזמין אמבולנס של נת"ן שהיה רחוק מבית שמש ולא הגיע.

נהג האמבולנס ביקש מהאח לפנות את בעלי לבית החולים, וביקש ממנו להצטרף לפינוי מאחר והוא הנהג, לא יכול לטפל בו במהלך הנסיעה ובאמבולנס היו שני נערים לא פרמדיקים.

דו"ח רפואי על הטיפול שקיבל ראובן ז"ל

האח סרב להצטרף לנסיעה מהסיבה שאין באפשרותו להשאיר את המרפאה ללא אח לבד.

בינתיים הבטן שלו החלה להתנפח באופן דרסטי, התקשרתי לילדי.

ברצוני לציין, הרופא לא ניגש כלל למיטת בעלי, אלא, התבונן מהכניסה לחדר ואמר לאח בשפה הרוסית איזה טיפול לעשות.

רחלי בתי עם עופר בעלה הגיעו ראשונים למיון ועדין הניידת של טיפול נמרץ לא הגיעה. באותו מעמד כבר לא יכולתי להישאר בחדר ויצאתי החוצה. בתי התקשרה שוב לטיפול נמרץ, וכך עוד פעמיים.

במקביל, כנראה שראובן כבר נפטר, הרופא הזמין את משטרת בית שמש בטענה כנגדנו שאנו טוענים שהטיפול שהם נתנו היה רשלני.

6-8 שוטרים נכנסים למרפאה, כשראיתי אותם חשבתי שהם באו לעצור את הילדים שלי כי הבת שלי צעקה ובכתה, ואז אמר לי השוטר שהוא בא לחקור מה קרה. עניתי לו שמה שקרה שגם המשטרה הגיעה וניידת טיפול נמרץ עדין בדרך.

בדרך אגב הבנתי שהם כבר נותנים לו מכות חשמל, ולמעשה מה שחסר להם במרפאה היא מכונת הנשמה, וערכת החייאה. לכן הם הזעיקו את ניידת טיפול נמרץ שמאובזרת במכונה כזאת.

ניידת טיפול נמרץ הגיעה בסביבות השעה 02:26, ואז הם דיברו עם רופאים בהדסה שנתנו להם הוראות מדויקות בדיוק מה לעשות. אבל למעשה, בעלי כבר היה גמור ולא ממש היה להם מה לעשות איתו".

 

מה נראה לך שבאמת קרה שם?

בעלי הגיע למרפאת 'טרם' עם דופק מעט נמוך. אבל הגיע עם לחץ דם סדיר וסביר, בבדיקות ובמסמכים של הרופא ב'טרם' גם שתי הריאות היו נקיות ותקינות. אז מה קרה, אני מנחשת, שהחמצן ששמו לו חנק אותו ומאחר ואין להם במקום מכונת החייאה הוא פשוט מת. אם היו שמים לו מכשיר עם אנילציה, היו מזריקים לו סטרואידים, היו מקלים על הנשימה שלו ומצילים אותו.

לצערי הרב, בבית שמש יש זלזול גדול מאד בחיי אדם. בשבילי, הרופא שהיה שם באותו לילה הוא רוצח, רופא שצריכים לקחת את הרישיון שלו. רופא שהורג אנשים".

הודעת הפטירה מ'טרם'

האם הרופא, או האח דיברו אתכם לאחר שראובן נפטר?

ממש לא. אף אחד מהם לא יצא להתנצל, או להסביר שעשו כל שהיה בידיהם להציל אותו. כלום".

 

ביקשו מכם לעשות נתיחה שלאחר המוות?

כן. החוקר המשטרתי פנה אליי ושאל אם אנחנו מאשרים להעביר את ראובן לאבו-כביר למכון הפתלוגי לנתיחה בכדי לברר את סיבת המוות, ובאותה נשימה הסביר לי שגם יכול מאד להיות שלא ימצאו את הסיבה. סירבתי.

אני רוצה להדגיש, יש פה כשל רפואי, ויש כאן רשלנות רפואית כי אין רופאים מיומנים בטרם! לצערי, 'טרם' הוא לא מיון, הוא סך הכל מרפאה לעזרה ראשונה. לא יעלה על הדעת שרופא לא ניגש לחולה שנמצא במצוקה כל כך גדולה, אלא הולך מצד לצד לאורך המסדרון ולא מתערב בטיפול בו?

אני מבקשת להדגיש ולהזהיר את התושבים בעיר – לא להתחסן נגד השפעת!

יש לי בקשה מיוחדת להנהגת העיר, שכבוד ראש העיר ירד לעובי הקורה בכל הקשור למרפאת 'טרם' בעיר ויבדוק את הרשלנות הפושעת שחוגגת שם. הגיע הזמן שתהיה ניידת טיפול נמרץ זמינה בבית שמש. במקום לטפח את הכיכרות בעיר, תדאגו שהתושבים יקבלו טיפול רפואי הולם וטוב, כמו שצריך להיות בעיר כזאת גדולה.

לבושתי, גם אני וגם ראובן בעלי עובדי עירייה לשעבר, שנינו עבדנו בעירייה מעל ל-30 שנה. אף נציג לא הגיע להלוויה. על כן, משה אבוטבול לא ראש העיר שלי. אני מתביישת שכך הוא מתנהג לתושבים ולעובדי העירייה שלו".

רחלי לוי, בתו של ראובן ז"ל

רחלי לוי, בתו של ראובן מספרת על אביה:

" אבא שלי היה אדם חזק מאד, נפשית ופיסית. הוא הוא היה עמוד התווך של הבית ושל המשפחה. תמיד נתן לנו להרגיש שהכל בסדר. העיקר שלא נדאג ממשהו. גדלנו עם כפית של זהב בפה. מעולם לא הרגשנו מצוקה כלשהי. תמיד היינו בחוגים, יצאנו לטיולים, ובילינו המון כמשפחה. תמיד קיבלנו את כל מה שחפץ לבנו, הוא לא הרשה לנו לצאת, כנערים, לעבוד.

עד שקרה לנו אסון לפני 28 שנה, כשאחותי, שהייתה תלמידת תיכון נפטרה בפתאומיות. אז ההורים שלי התכנסו בתוך עצמם. אפשר להגיד שהשמחה נעדרה מן הבית השמח שהיה לנו, הפכנו למשפחה עצובה. למרות שהוא חי במצוקה גדולה, הוא תמיד דאג להשרות עלינו, הילדים, רוגע ושלווה. הוא לעולם לא הרים את קולו עלינו, גם כשכעס תמיד עשה זאת בשלווה גדולה. היו אז הרבה מאד חרדות. אמי דאגה כל פעם שאחד מאיתנו היה קצת חולה.

ב- 15 השנים האחרונות אבי קם על רגליו. חזרנו להוואי של משפחה שמחה. היו החתונות, הבר-מצוות, נכדים וזה בעיקר מילא את הבית שוב, ואת הוריי בעיקר. וכמובן, שתמיד היה משהו חסר. את החלל הזה הוא דאג תמיד למלא בשקט ובצניעות הגדולה שלו.

כל כולו היה מסור לכולנו. הילדים והנכדים. הוא היה מאד מסודר ועקבי. כל בוקר דאג לוודא עם כולנו שיש לנו הסעה לילדים לבית הספר והגנים, ומילא בחפץ לב את בקשתנו, לא חשוב אם זה התנגש לו עם תכניות אחרות. הוא עמד לרשותנו יום ולילה, מבלי להתלונן. הכל עשה בשמחה ובאושר גדולים.

היינו תלויים בו כמעט בכל נושא בחיינו. הוא היה מוביל הדרך בחיינו. לקח אותנו למקומות מאד טובים וגבוהים בחיינו. התגאה בילדיו תמיד, ועוד יותר בנכדיו. אהב אותנו ללא גבולות. הוא לא דחף אותנו ללימודים גבוהים, אלא, להיות אנשים טובים, מכבדים, בעלי ערכים עם נתינה אין סופית.

ההוואי של ביחד, שכולם מגיעים לשבת, לחגים. אף פעם לא כעס על אף אחד, על שום דבר. זה כל מה שהיה הכי חשוב לו. שנהיה מאוחדים.

אבא יחסר לנו מאד מאד בחיי היומיום. כולנו כאן המומים ולא יודעים עדין איך לעכל את גודל האסון שפקד אותנו".

הנכד, אדיר לוי

הנכד, אדיר לוי, בנה של רחלי, ספד לו בשם המשפחה בהלוויתו:

" סבא שלי יקר,

מלאך בדמות אדם. גדולתך לא ניתן להסביר במילים.

סבא עם נשמה אלוקית וענקית, לבך הרחב הכיל את כולנו - ילדיך, נכדיך, משפחתך, פשוט את כולם.

זכות עצומה הייתה לנו לשהות במחיצתך מעט, לשמוע מדברי התורה סביב שולחן ערביי שבת המשפחתיים.

הכרת בטוב על כל דבר קטן שבקטנים תמיד, ההודיה ושפע הברכות קלחו מגרונך, האכפתיות, היחס האישי לכל אחד ואחד.

תמיד ידענו שיש לאן לפנות עם כל שאלה, בעיה, התייעצות - פונים לסבא.

סבא, שאהב כל אחד ואחד, קיבל, תמך וייעץ תמיד עם מגע אישי - ליטוף וצביטה של חיבה בלחי, הם שהמחישו את קרבתך לכולם. הסבלנות האינסופית לשמוע, לייעץ, לברך, לעודד ולתמוך.

סבא יקר שלנו, לא נשכח לעולם את הנתינה שלך, איך כל בוקר במשך 6 שנים ברציפות הייתה לוקח אותי לבית הספר, כל בוקר כמו שעון שוויצרי 7:30 אתה כבר אצלנו, הייתה מעיר אותנו כל בוקר עם חיוך ובתקווה שהיום שהגיע יביא איתו את הכי טוב שיכול להגיע.

ביתכם תמיד היה פתוח לכולם, בשעת שמחה, עצב, צחוק ובכי, לכולם תמיד היה מקום אצלך בלב ובבית הרחב. הקמת משפחה לתפארת. ילדים ילדות כלות חתנים נכדים, נותרנו לבד, לא מעקלים את גודל הבשורה המרה ומחכים להתעורר מהחלום השחור שפקד את כולנו, לעד תישאר בליבנו סבא ראובן היקר, אוהבים וכבר מתגעגעים בלי סוף, משפחת צמח, אימפריית צמח".