נאומה של לימור גור, מנהלת בית הספר:

"מורים, תלמידים, חברים ואורחים יקרים,

4 בנובמבר 1995, י"ב בחשוון, תשנ"ו, ערב מטלטל לחברה הישראלית, ערב שמותיר אותה שסועה ומפולגת כפי שלא הייתה מעולם.

ערב שהחל בהתרוממות רוח של משתתפי עצרת התמיכה בתהליך השלום אשר נשאה את הכותרת " כן לשלום לא לאלימות".

שם, בתל אביב, בכיכר מלכי ישראל, רוח של תקווה, פיוס ותחושה של עתיד זוהר התמוססו בין רגע והתנפצו לרסיסים למשמע קולן של 3 יריות שנורו והותירו עם שלם בהלם ובתדהמה, בלב דואב ופצוע.

מעשה נבזה זה של רצח ראש ממשלה על ידי יהודי מתנקש יישאר ככתם בל ימחה על הדמוקרטיה הישראלית. היכן הדמוקרטיה והיכן חופש הביטוי כששלוש יריות גודעות חייו של אדם על ידי מי שהתנגד לדרכו?

יצחק רבין ז"ל ,איננו עוד הנושא העיקרי של טקסי הזיכרון המתקיימים ברחבי מדינת ישראל ביום זה. זהו יום שהפך ליום של חשבון נפש בחברה הישראלית אך מן הראוי שנתייחס אל דמותו ומורשתו כמודל ודוגמה לאזרחות טובה, של אדם שהקריב את חייו למען המדינה.

מפקד גדוד בפלמ"ח, מפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות, הרמטכ"ל השביעי של צה"ל, שגריר ישראל בארה"ב, שר בטחון וראש ממשלה מטעם מפלגת העבודה. אדם שבתקופת כהונתו נחתמו הסכמי שלום עליהם זכה בפרס נובל.

כוונותיו- טובות היו והצעידו את מדינת ישראל למקומות של פיוס , תקווה והוקרה על יד העולם כולו אך הן גם עוררו מחלוקות שהביאו אל הסוף המר.

אלימות אמר רבין באותו ערב – היא כרסום יסודות הדמוקרטיה הישראלית, יש לגנות אותה ,להוקיע אותה ,לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל.

אמר- ונורה זמן קצר לאחר מכן.

נורה על ידי אדם שמערכת החינוך בה גדל כשלה איתו, אדם שלא הבין ולא קיבל את אופייה, מהותה וצביונה של מדינה דמוקרטית אשר הניפה על נס את דגל חופש הביטוי.

. יום השנה לזכרו של רבין הוא זמן גם עבורכם, תלמידינו היקרים לחשבון נפש. צעירים אתם בגיל , אך לכל אחד מכם מקום רב משמעות בכינונה של חברה טובה יותר, סובלנית, מכילה ומקבלת.

תכניות רבות המופעלות בבית הספר מנתבות אתכם אל סוג הבוגר אותו אנו מבקשים להצמיח כאן. יהיו דעותיכם אשר יהיו, תהיה נטייתכם הפוליטית אשר תהיה, זכרו לשמור על חופש הביטוי ,כבוד האדם וזכויותיו. הקשיבו לאחר ,היו סובלניים והתרחקו מאמירות המקטינות ,משפילות ומבזות את זה שחושב אחרת מכם.

נולדתם לאחר הרצח. התמונות והסרטים שתועדו מאותו ערב ומן הימים שבאו לאחר מכן מספרים על נוער בגילכם, נוער שזכה לכינוי "ילדי הנרות" שהתאחדו בכיכר מלכי ישראל, הדליקו נרות, ציירו, ניגנו ושרו " איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" ? שירו של המשורר נתן יונתן שלאחר רצת רבין הקדיש לו את השיר.

מדהים היה להסתובב שם בין בני הנוער ולחוות יחד איתם את השבר והפורקן. קשה היה למצוא מילים לנחמה, כולנו הבנו את ההשלכות ואת המשמעות וכך מצאנו את עצמנו בוכים יחד איתם על:

אובדן תחושת הביטחון,

על אובדנה של מנהיגות,

ועל החשש מפני הבאות.

לאן הולכים מכאן? לאן מועדות פנינו? האם נשכיל להפיק לקחים או שמא תתחולל כאן הסלמה? אלו הן השאלות שליוו את הימים והחודשים שלאחר הרצח.

22 שנים חלפו מאז.

אני מתבוננת בחברה בה אנו חיים, אני בוחנת את המציאות הישראלית וליבי נחמץ אודות גילויי שנאה וגזענות ההולכת ופושטת בנו. גזענות בה נגועים גם חלק ממנהיגינו.

אני מנצלת את המעמד הזה כדי לחדד בכם את התובנה כי לא יהיה ערך ללימודיכם ולציונים אותם תשיגו , אם תקלו ראש בכוחן של מילים מסיתות. חברה פלורליסטית המאפשרת מגוון רחב של דעות וסוגי אנשים ראוי שתהיה נר לרגליכם .

מדינת ישראל – מדינה חופשית ונאורה היא , זהו חלק מיופייה וחלק מצביונה הדמוקרטי.

אם נאפשר לבריונות להתנשא מעל לחוק ולדמוקרטיה, אם נעלים עין מגילויי אלימות גזענות ושנאה, אנו עלולים למצוא את עצמנו ,מוכים שוב בהלם וביגון ואני מסופקת אם נצליח לאחות מחדש את השברים.

תלמידים שלנו, אסיים בנימה אופטימית ואומר שאני מאמינה שיש עוד אנשים כמו האיש ההוא, חלקם אולי אף יושבים כאן בינכם ברגעים אלה.

נוער איכותי, בעל יכולת מנהיגות , תודעת שליחות , חזון חברתי רחב, רצון להשפיע ואהבה גדולה לבני אדם ולמדינה בה אנו חיים.

אתם מעורבים באינסוף יוזמות חברתיות ועושים זאת בלב רחב ואוהב. פניכם אל החברה ואל הקהילה ואנו כה גאים בכם על כך. שימרו את הלהט הזה וזכרו שאין דבר חשוב יותר מאהבת האדם וכבודו, זהו עיקר העיקרים ואין ערך גדול מכך.

העתיד שלנו בידיים שלכם, בעוד מספר שנים האחריות תעבור אליכם , צבעה ואופייה של המדינה יהיה בידיכם, שימרו עליה למעננו ולמען הדורות הבאים.

אני בוחרת לסיים עם ציטוט משירו של יענקלה רוטבליט שיר לשלום ,אותו שיר ששר יצחק רבין עם הזמרת מירי אלוני, בליל הרצח בכיכר מלכי ישראל".

ואני מפנה אותו אליכם:

"שאו עיניים בתקווה,

לא דרך כוונות,

שירו שיר לאהבה,

ולא למלחמות.

אל תגידו יום יבוא -

הביאו את היום!

כי לא חלום הוא,

ובכל הכיכרות -

הריעו רק שלום!"