ביום שלישי האחרון הסתיימה השבעה של חנניה לוגסי ז"ל, ממייסדי העיר. הלכתי לנחם את ילדיו ומשפחתו וחטפתי 'מכה' בבטן הרכה. פגשתי את תושבי בית שמש הוותיקה מכל שכבות הגילאים, כזכר לבית שמש היפה והסולידרית. תושבי העיר הוותיקה יזכרו לעד את חנניה כאדם יפה - תרתי משמע, מטופח מאוד, נעים הליכות לבריות, ערכי, חם, חכם ואוהב אדם.

חנניה ז"ל נולד לפני 76 שנה בעיר קזבלנקה במרוקו הוא עלה לארץ בסוף שנות ה-50 היישר לבית שמש. שתי אחיותיו הבוגרות עלו לארץ היישר לקיבוץ רשפים בצפון שם הן גרות עד עצם היום הזה. חנניה רביעי מבין 6 אחים. אחיו ד"ר דניאל פסיכולוג קליני, מתגורר בבאר שבע, אחיו הצעיר מאיר עשה עליה לארץ מדרום אמריקה לפני כעשור ומתגורר בבית שמש. חנה אלקלעי אחותו וחנניה קבעו את ביתם בבית שמש מימי המעברה והיו אחים אוהבים, טובים וקרובים זה לזו.

חנניה בצעירותו בחברת חברים

הוריהם שמעון וחסיבה ז"ל היו דמות להערצה כאנשים פשוטים טובים וענווים. חסיבה ז"ל נפטרה בגיל 103 בשיבה טובה, רבים הכירו אותה כעובדת חברת קדישא בטהרת נשים.

חנניה ורחל ז"ל הכירו בבית שמש עוד בימי המעברה, חנניה שימש כדוור ורחל עבדה בתחנת הרכבת כמוכרנית בקיוסק. חנניה חיזר אחרי רחל במרץ ולא הרפה עד שכבש את ליבה. הם נישאו כשרחל הייתה בת 17 והוא בן 21. רחל כבר בגיל 21 הפכה אם ל-4 ילדים!! ענת בת הזקונים נולדה לאחר 8 שנים.

חנניה ורעייתו רחל ז"ל

הריאיון התקיים בביתו של חנניה יומיים לאחר שקמו מהשבעה, אט אט התקבצו חמשת ילדיו, כל אחד בדרכו נראה עצוב, מהורהר ומעט מעורער.

רונן, 52, תושב מעלה אדומים, נשוי + 4, בעל קליניקות לטיפול בבעיות עור הנותנות שירותים לכל קופות החולים, אחת מהן בבית שמש.  איתמר, 51, גרוש +1 התגורר עם חנניה ז"ל בשנים האחרונות. איריס, 49, גרושה + 3, סוכנת מכירות, מתגוררת עם בן זוגה במושב זנוח. אביגדור, 47, נשוי +3, עובד בעיריית בית שמש, מתגורר בבית שמש. ענת, 40, נשואה + 1, עובדת בגו'ינט, מתגוררת בשדרות. רחל אם המשפחה נפטרה ב- 2006.

לפני כ- 13 שנה חלה חנניה במחלת ריאות כרונית שהחמירה עם השנים, בשש שנים האחרונות היה מחובר  למכונת חמצן. בתחילת המחלה הוא יצא מהבית אולם, לא יכול היה לסבול את העובדה שריחמו עליו, וגזר על עצמו להיות בבית. עם לכתה של רעייתו נהג לומר: "חצי בן אדם לא יכול לחיות לבד". בחודשים האחרונים הוא התאשפז בבית חולים לעיתים קרובות מאוד ובחודש האחרון התדרדר מצבו לכשל לבבי וכלייתי ולפני שבוע נפטר.

ספרו על אבא חנניה

רונן: "אבא היה בן אדם אהוב, איש טוב ומאוד צנוע עם מוסר עבודה גבוה. הוא היה קם כל בוקר בשעה 05:00 ורק לאחר שהיה מוקפד מאוד עם הופעתו ושיערו היה יוצא מהבית לעבודה. כילד אני זוכר שלעבור אתו ברחוב הייתה חוויה מסויטת, כל אדם שהיה פוגש ברחוב היה מנהל  שיחות ארוכות. הוא היה ידוע כליצן מצחיק ונהג למתוח ולשעשע את כולם. הוא מעולם לא רב עם אף אחד והתייחס לבריות בכבוד והערכה. הוא היה ויישאר מודל לחיקוי."

איריס: "אבא נהג לקרוא לי ראסו (התאים לו הצליל) היינו קשורים מאוד. אני זוכרת בבקרים את ריח הבושם שלו שהיה עוטף את כל הבית. הוא נהג לנשק את כולנו בכל בוקר לפני שיצא לעבודה והיה משאיר לנו כסף על הספרייה. מביה"ס 'עדיהו' הייתי הולכת אליו לעבודתו בדואר זוכרת את התמונה שהיה יושב ליד המברקה. הוא היה אבא חם, ודאגן שנהג לפנק את כולנו. הוא היה איש מאוד סובלני למרות שאף אחד מאתנו לא יצא כזה. אני זוכרת איך בכל יום שישי הוא היה נכנס הביתה עם זר פרחים לאימא, הם כל כך אהבו אחד את השנייה והיו זוג מקסים!"

קבוצת הנשים בכדורגל

ענת: "כבת זקונים , כל מי שהכיר אותי קרא לי "חנניה,, הייתי הולכת עם אבא בכל שבת למשחקי כדורגל, כל השחקנים הכירו אותי ואני אותם. החברים של אבא היו צוחקים עליו כי בכל יום בשעה 14:00 הייתי מתקשרת ומכתיבה לו רשימת דברים שיקנה לי בדרכו הביתה. אבא אהב לפנק אותנו כילדיו. בכל שיחת טלפון הוא נהג לשאול אם אני צריכה משהו ותמיד חתם בסוף השיחה "אני אוהב אותך".

אביגדור: "אבא היה מאוד דאגן. הוא היה מכובד ומוקפד במראה שלו כאיש שעבד עם ציבור, הוא  הסתובב עם תרסיס מי פה והריח טוב. אבא סייע ועזר להרבה מאוד אנשים והיה מוכר בבית שמש ובכל הסביבה."

איתמר: "כל מי שראה אותנו חשב שאנחנו בני עשירים. ההורים שלי היו נשמות תאומות הם כל כך השלימו אחד את השנייה. זכות גדולה להיוולד לאבא כמוהו. ב- 7 השנים האחרונות גרתי אתו הוא היה אבא ואיש מדהים בכל מובן."

מעבר לעובדה שחנניה עבד בדואר ישראל והיה ממקימי הסניף המקומי ולימים מנהל דואר נע, הוא היה פעיל בזירת הכדורגל המקומי. בשנים היפות של ענף הכדורגל המקומי, עם קהל אוהדים רחב שירד לראות משחקים בימי שישי ושבת כחלק מגאווה עירונית - מקומית והישגים ארציים.

 בצעירותו שיחק חנניה בנבחרת הנוער של מרוקו כיהודי יחיד בין הגויים ונחשב לקשר ושחקן מחונן.

בשנת 75' חנניה שיחק כקשר בקבוצת 'הפועל בית שמש', ולימים עבר קורס מאמנים בוינגייט ואימן בקבוצות הכדורגל הפועל, בית"ר ומכבי תחת ידיו עברו ילדים בני נוער ובוגרים, הוא גידל דורות של שחקנים ואף הקים את קבוצת כדורגל נשים הראשונה בעיר ובין הראשונות בארץ.

שחקני קבוצת הפועל בית שמש

בשנת 86'-87' שימש ככתב ספורט ברדיו ובידיעות אחרונות. חבריו ומכריו הרבים לאורך השנים היו מתחום הספורט כמו: יאיר טבת, עמי אוריון, חיים בוזגלו ונסים עובדיה ז"ל ועוד רבים וטובים. שחקנים רבים העריצו אותו על היכולת שלו לחבר בין כדורגל ודרך ארץ, מבלי לנתק מבני הנוער את הקשר  ללמוד טוב בכדי להבטיח עתיד טוב יותר עבורם. מכריו הרבים והוותיקים התאספו בביתו בימי השבעה וביכו את לכתו כחלק משמעותי מההיסטוריה של העיר.  

איריס: "אחד החברים הטובים של אבא היה יאיר טבת הם אהבו מאוד אחד את השני. יאמר לזכותו של יאיר שלאורך השנים שמר על קשר עם אבא והיה מגיע לבקר. כשאבא נפטר התקשרתי אליו וסימס לי שהוא בחו"ל, מרגש מאוד היה לקרוא את המילים החמות שהוא כתב לכולנו. יאיר ומאשה אמנם עזבו את בית שמש אבל הם לעד יישארו חברים של המשפחה."

מה בית שמש הייתה בעבורו?

רונן: "לפני הכל בית!!!

במהלך כל השנים ובמסגרת העבודה שלו הציעו לו לעבור מבית שמש לכמה מקומות והוא תמיד סרב. גם ככדורגלן מצטיין הציעו לו הצעות וחוזים מפתים ובכל פעם מחדש הוא סרב. אבא אהב את בית שמש ואת החברים איתם הגיע ממרוקו והחברים שהוא צבר במהלך השנים. הוא חינך והדריך את ילדי העיר וראה בזה שליחות גדולה. הוא גם חוזר ע"י מפלגות והוצעו לו תפקידים בפוליטיקה שדחה על הסף הוא חשב שתפקידי שררה וניהול הם לא עבורו. העשייה מתוך אמונה וערכים היו נר לרגליו. אבא אהב בכל מאודו את בית שמש ובעיקר את תושביה."

כאיש רב פעלים שתרם רבות ספרו על השנים שהוא חלה והיה צפון בבית

אביגדור: "בשנים הראשונות שאשר חלה הוא יצא קצת מהבית, ומאחר והיה איש של כבוד הוא לא רצה להראות או להיתפס כחלש בעיני אנשים, מה גם שהמחלה פגעה בזיכרון לטווח הקצר שלו עניין שהקשה עליו לתקשר עם אנשים. לאחר שאימא נפטרה הוא ממש נשבר ובערך ב- 7 שנים האחרונות הוא לא יצא מפתח הבית. חברים טובים נהגו לבקר אותו וגם אנחנו באופן שוטף. יאמר לזכותו ששמו הלך לפניו ופתח לנו דלתות מאחר והיה איש מכובד ונוח לבריות."

במהלך השבעה הגיעו מאות אנשים לבקר, שמעתם עליו סיפורים שלא נשמעו קודם?

"שמענו עליו הרבה סיפורים מחברים שהלכו אתו כברת דרך לאורך השנים. ב- 73' אבא נפצע במלחמת יום הכיפורים, טיל פגע בזחל"מ שאבא שהה בו תוך כדי מארב. הוא נפצע קשה ותהליך ההחלמה שלו לקח כמה חודשים. שרלי אוחיון שהיה חבר ותיק וקרוב שלו עוד ממרוקו שרת אתו בצבא, דרכו שמענו לא מעט סיפורים יפים ומצחיקים. שרלי שמר על קשר עם אבא כל השנים ובכה לאורך ימי השבעה. גם אבא אהב ומאוד העריך אותו כאדם.

ולהבדיל, שמענו עליו סיפורים קונדס מצחיקים, לצד המכובדות שלו הוא נהג להצחיק ולמתוח אנשים. חבר שעבד אתו בדואר סיפר כי לאחד העובדים נתפס הגב תוך כדי עבודה, הם שמו אותו על שולחן ומרחו לו את הגב בדבק של הדואר..,  הוא התלוצץ וצחק עם נשים זקנות שהיו באות לדואר ומוציאות מהחזיה מטפחות קשורות בתוכן כסף (תחליף לארנק), הוא נהג להגיד להן נפל לכן כסף והן מיד היו מתחילות לחפש ברצפה..

אבא חינך אותנו ללמוד טוב והיה קשוח בעניין הזה, כך הוא נהג עם השחקנים הצעירים מתוך תחושת אחריות אבהית היה לו חשוב שיצליחו בעתיד. על אף שאבא סיים ח' כתות ומעולם לא רכש השכלה פורמלית הוא היה איש מאוד חכם, חד שכל ואינטליגנטי."

אחותו של חנניה ביום חתונתה למסעוד אלקלעי

היו לחנניה תחביבים?

"הוא אהב כדורגל בכל נשמתו. הוא נהג לראות את משחקי המונדיאל כל הלילה. בכל זמן נתון הטלויזיה הייתה דלוקה על ערוצי הספורט. בשנים שהייתה רק טלוויזיה אחת הוא היה משתלט עליה ולא היה עם מי לדבר.

הוא אהב לפתור תשבצים, היה לו זיכרון פנומנלי -  הוא זכר כתובות ומספרי טלפונים של תושבי בית שמש והסביבה. בזמנו היה את 'סמי בורקס' במרכז המסחרי הוותיק, כולם היו נוהרים לשם ואבא היה יושב שם ומשכין שלום  בין אנשים וחברים שהיו ביניהם מחלוקות. אבא היה בין החלוצים שיצר אינטגרציה  בפרויקט משותף בין ילדי בית שמש וקיבוץ צרעה. קוסה ומאיר יפה מצרעה היו חברים טובים שלו.

אבא אהב לבשל אוכל מרוקאי טוב ובעיקר דגים. הוא מאוד אהב לאכול, הייתה לו יכולת לקחת את כל השאריות שנשארו משבת לשים עליהם תבלינים וליצור אוכל טעים הרבה יותר מהמקור. הוא נהג לאכול בתשוקה, כשהוא התיישב לאכול כולנו התקבצנו סביבו.."

קבוצת ילדי צרעה ובית שמש

כיצד תזכרו אותו?

אביגדור: "אזכור אותו בשנותיו היפות כאדם אהוב ואוהב."

רונן: "אזכור אותו כאדם סבלני וסובלני כלפי הזולת כתכונה ראויה להערכה."

ענת: "אזכור אותו כאדם עם אהבה ונתינה ללא גבולות. רגישות לזולת, בעל חוש הומור עד רגעיו האחרונים. ואת הידיים הרכות והחמות שלו."

איריס: "אזכור אותו כאדם טוב לב ובעל נתינה אינסופית. ליבי כואב על השנים שהוא סבל והתייסר בפרט בחודש האחרון."

אילן חתנו בעלה של ענת: "חנניה היה איש מיוחד במינו. אהבתי מאוד לדבר אתו הוא היה איש חד מחשבה וחכם מאוד. היה לו חוש הומור משובח ומיוחד. הוא מאוד אהב את בני כרמי ושמח בו. אבדה גדולה לכולנו."

רונן: "אבא אהב אהבת נפש את אחותו חנה הם היו בקשר מדהים כל השנים. שניהם גרו בבית שמש וטיפלו כל כך יפה בהורים שלהם. אבא גדל בבית מאוד חם ואוהב של אנשים טובים וצנועים ובהחלט קיים את מצוות כיבוד אב ואם. זו המורשת שהוא הנחיל לנו כילדיו להיות טובים לעצמנו ולסביבה שלנו."

משהו אישי,

ריגשה אותי העובדה שרונן, איתמר, איריס, אביגדור וענת הגיעו לריאיון. היה להם חשוב לדבר על חנניה כאישיות וכאבא מדהים. הם מתכננים לקיים ערב לזכרו לאחר השלושים בו יציינו  את פועלו משך השנים.

צרם לי מאוד להבין כי אף נציג מהעירייה לא הגיע לנחם את בני המשפחה בימי השבעה בעיקר לאור העובדה (שאביגדור) שיבדל"א עובד עירייה.

תושב ותיק כחנניה ז"ל לא זכה בסוף דרכו לעדנה והתייחסות מכבדת כאיש שתרומתו לעיר הייתה גדולה. נתנחם בעובדה שמוקירי זכרו וחבריו הרבים תושבי העיר הוותיקה ליוו אותו ויזכרו את אישיותו ותרומתו המשמעותית לאורך השנים.  

אורסון סקוט קארד אמר: "העתיד הוא מאה אלף חוטים, אך העבר הוא אריג שאי אפשר לטוות שוב." (מתוך "קול למתים")

ולהבדיל, מאחלת לילדיו ומשפחתו היקרה נחמה גדולה, חיים ארוכים ומלאים בבריאות, אהבה ודרך ארץ כפי שהנחילו להם הוריהם רחל וחנניה ז"ל. יהי זכרם ברוך.

שבת שלום ומבורך.