את התואר הנחשק בראיית חשבון סיימה ג'ולי בהצטיינות, ומאותו הרגע הדרך מעלה הייתה כמעט סלולה - סטאז' במשרד השקעות נחשב בתל אביב, משרד בקומה ה-24, עקבים, משכורת יפה וכל החבילה. אבל בכל ערב כשהייתה חוזרת הביתה לבית שמש, משהו בה היה כבוי: "החלפתי את הסינר בעקבים, וזה היה כיף לדקה בדיוק. למרות כל היוקרה הייתי כבויה".

האהבה לבישול לא החלה עם הגילוי שמשרדים אפורים הם לא בשבילה, ג'ולי היא הבכורה מבין 14 אחים ואחיות ממשפחה שורשית בבית שמש,

היא למדה בתיכון 'ויינגרטן' יחיא אלחרר ז"ל סבה של ג'ולי היה בעליו של קיוסק הלוטו הראשון בעיר,

והיא למדה לבשל עוד כילדה כשהייתה צריכה לעזור לגדל את האחים הקטנים שהגיעו: "הייתי מכינה פסטה והולכת לשאול את השכנה אם זה מוכן!" (צוחקת) את שנות הבגרות המוקדמות שלה בילתה בארצות הברית, אבל חזרה בנסיבות מצערות לארץ: "נולדתי וגדלתי בבית שמש, אחרי שסיימת י"ב טסתי לארצות הברית וחייתי שם טוב די הרבה שנים, לצערנו אבא שלי חלה וחזרתי לארץ כדי להיות לצידו"

את מתארת חיים די נוחים וטובים בארה"ב, למה לא חזרת לשם?

"כשהמצב הבריאותי של אבא שלי התחיל להדרדר ואחותי ג'קי כבר הייתה מאורסת, אני הכרתי את מי שהוא היום הגרוש שלי, לאט לאט התחלתי להשתקע פה וכבר היה לא רלוונטי לעזוב, אפילו שהיה לי שם מאוד טוב. עם הזמן נולדה טוהר הבת שלי, והייתי כבר עם ילדה קטנה והחזרה לשם הפכה ללא אפשרית".

ג'ולי וטוהר בתה

מה גרם לך לבחור בלימודי ראיית חשבון?

"ידעתי שזה תחום שאני חזקה בו והתחלתי ללמוד, ואכן כמו שניחשתי הלך לי טוב ב"ה, הייתי טובה במה שעשיתי ואפילו אהבתי את זה השקעתי המון בלימודים וזה הוכיח את עצמו".

איך הצלחת לשלב חיי אימהות עם לימודים תובעניים וקריירה מתפתחת?

"לא זו הייתה הבעיה שלי, הייתי נוסעת כל יום מבית שמש לתל אביב, לומדת וחוזרת ובהמשך גם קיבלתי את המשרה לסטאז' שרציתי, והיו מאוד מרוצים ממני, אבל הייתי חוזרת בכל ערב לבית שמש בלי חשק, וידעתי שאני לא מוכנה לחיות ככה, התחלתי לחפש מה אני יכולה לעשות מהבית, והתחלתי להכין סלטים ושמתי לב שמבקשים ממני להכין עוד ועוד דברים ואני עוצרת את זה כי לא יכולתי לעמוד בהיקף העבודה הזאת נכון לאותו הזמן".

לא חששת לעזוב משרה בטוחה וטובה כזו, עם ילדה קטנה בבית מבלי שאת יודעת מה מחכה לך בעתיד?

"מבחינתי אמא לא מאושרת היא אמא לא טובה, וזה  מה שעמד לנגד עיניי, היה לי ברור שלמרות כל היוקרה אני לא ממשיכה עם זה, בפנים לא הייתי מסופקת, כולם היו בהלם כשעזבתי פשוט בהלם, במקום העבודה התחננו שאשאר, אבל אני כבר הייתי בחוץ, את מכירה הרבה אנשים שהתחביב שלהם הוא גם המקצוע? ידעתי שלשם אני מכוונת".

מה עושים ביום שאחרי? ידעת לאן פנייך מועדות?

"ידעתי בדיוק מה אני רוצה, התחלתי לבשל מהבית ולא פרסמתי כי הייתי בטוחה בכוח של האוכל שלי, ידעתי שאני רוצה לפתוח מקום בעתיד שיהיה בייתי, נעים ומזמין לא מקום עם מלצרים מעונבים אווירה מלחיצה ושנדלירים עד הרצפה, התגרשתי שכרתי דירה לבד, והתחלתי לבשל משם ולאט לאט זה גדל וגדל, והחלטתי שאני מתחילה לעשות קייטרינג"

איך עוברים מבישול במטבח הביתי למקום מסודר משלך? בייחוד כשאת אמא צעירה ולבד?

"המון השגחה פרטית, את לא תאמיני אבל חלמתי את אבא שלי מגיע אליי עם מתלה למעילים בכניסה לאולם ענק, ואומר לי - כל מי שנכנס, שיתלה את המעיל שלו. התעוררתי רועדת ויומיים אחרי זה וכנגד כל הסיכויים כבר חתמתי על מקום, התחלתי לגייס עובדים לבנות תפריט ולהקים את "לאכול אצל ג'ולי" ".

איך התמודדת עם הקריירה החדשה הזו שבעצם לא הכרת?

"למדתי מטעויות, לאט לאט התחלתי להבין את הכמויות את הניהול, גייסתי עובדים..ביומיים הראשונים לא ישנתי בכלל, אני ברת מזל שיש לי חברים ומשפחה מדהימים שעמדו לצידי, ופיזית הגיעו לעזור ועד היום אני אסירת תודה להם על האמונה והאהבה בי וביכולות שלי, ואני עד היום לומדת תוך כדי תנועה, מה נכון עבורי ומה לא".

את מרגישה שהעבר שלך כרואת חשבון מתחילה, נותן לך יתרון בניהול של המקום שלך?

"כן, אני חובשת כמה כובעים - ניהול, כספים, עובדים, הזמנות ומטבח, ואני גם קונטרול פריק וחייבת לדעת שהכל עומד במקום, נקי מתוקתק, מסודר וראוי, אין ספק שהעבר שלי בתחום הזה עוזר לי לנהל חלק שאחרים אולי נאלצים למנות אדם חיצוני שיעשה עבורם את העבודה הזו".

איך החלטת שזה הקונספט של המקום שלך? למה לא לפתוח מסעדה מפונפנת ויוקרתית למשל?

"ידעתי שאני רוצה לפתוח מקום שירגיש כמו בית, כמו שאת מגיעה לבית של סבתא, ואוכלת עוד קצת אורז אם מתחשק לך, או חוטפת חתיכת עוגה לפני שאת חוזרת ליום שלך - זה מה שרציתי, עוד מסעדה פלצנית? יש מספיק, אני מודעת לבישול שלי ולמה הוא עושה לאנשים וזה בדיוק מה שרציתי, אנשים מגיעים אליי ואומרים שזה מזכיר להם את האוכל של הבית שלהם, וזה מבחינתי שווה הכל, אני לא שואפת להפוך למכונת כסף, אני רוצה לבנות מקום שהוא בית, בכל שעה מהיום המקום שלי מצוחצח המטבח פתוח והכל שקוף מול הסועדים, ממש כמו בית".

מה נותן לך השראה לבישול שלך?

"המטבח של אמא, האוכל של סבתא, המאכלים שגדלנו עליהם שממלאים את הבטן אבל לא פחות את הלב".

מה צריך לדעת מי שמחליט שהוא נכנס לעסקי ההסעדה?

"שזה שיעבוד, שאין רגע דל, מי שמחליט שהוא נכנס לזה שיקח בחשבון שהוא חייב להיות אדם טוטאלי, ודינאמי התחלופה של העובדים גבוהה, מרגע לרגע הכל משתנה, צריך להיות עם יד על הדופק בכל רגע נתון ולהבין ש24 שעות ביממה אתה נתון כל כולך לעסק".

אם אני מגיעה מחר ל"לאכול אצל ג'ולי", מה אני אמצא שם?

"אוכל מרוקאי בייתי, מתכונים שמלווים אותנו מהבית שנים - ארטישוק ממולא בכבש, דגים שלמים, קציצות מיוחדות. הכל נעשה במקום אנחנו לא קונים שום דבר מוכן, הכל טרי ועונתי, לא תמיד אני מכינה את אותו הדבר, לפעמים אני נכנסת לסופר ומה שהגיע באותו היום אני קונה ומכינה".

את חושבת שמסעדות היום מגזימות בתמחור וביחס ללקוחות?

"לא בהכרח, צריך לקחת בחשבון שהכל תלוי בקונספט. מי שבוחר לפתוח מקום מוקפד מאוד ויוקרתי יתמחר את המנות בהתאם וזה עניין של הלקוח לאן הוא בוחר ללכת, חומרי גלם יוקרתיים, עיצוב של מקום, מיקום - כל אלה יעלו ללקוח בהתאם, אין מה לעשות".

חוץ מהמטבח המרוקאי מילדותך, איזה עוד מטבחים את אוהבת?

"בוכרי מאוד! וגם את המטבח הפרסי, את שניהם יצא לי ללמוד ולהכיר בגלל העבודה שלי, כשלקוח ביקש אוכל פרסי, דיברנו אחרי האירוע שלו, והוא אמא שהדודה הפרסיה אמרה שהגונדי שלי יצא מצויין".

מה דעתך על תחום ההסעדה בבית שמש, איך את רואה את היצע המסעדות בעיר? 

"זה מרגש מה שקורה כאן, העיר הזאת גדלה ללא היכר, אני זוכרת כשהייתי קטנה וישבנו אצל סבא וסבתא שלי, קראנו בעיתון שבית שמש הגיעה ל-17 אלף תושבים וכל כך התלהבנו, ותראי מה קורה פה היום. העיר מתפתחת ומקומות נפתחים בהתאם, ומתחיל להיות ביקוש לעוד מטבחים ומתפתחת מודעות לנושא".

את רואה את עצמך מתפתחת בעיר?

"כן, זה בהחלט הכיוון, נכון להיום המקום שלי פתוח בבקרים ובצהריים, והשאיפה היא לפתח את המקום שיהפוך למסעדה בשרית איכותית גם בערבים. אני אוהבת את העיר שלי, וחשוב לי להישאר כאן ולהישאר קרובה למשפחה ולאנשים שאני אוהבת".