מאז שספיר זוכרת את עצמה, היא הייתה בעלת משקל עודף. היא אהבה לאכול ארוחות משמינות וגדולות, ובמהלך השנים הוסיפה לעלות עוד ועוד במשקלה וזאת עד לסיום שירותה הצבאי במשטרה. ספיר מספרת שבכל מהלך השנים, משקל העודף לא הפריע לה כלל. בבית הספר היסודי כמעט ולא הקניטו אותה על עודף משקלה, וגם בתיכון לא סבלה כלל מהערות וביקורות על המראה החיצוני שלה. לאחר השחרור מהצבא, חל אצלה מפנה שגרם לה לקבל החלטה לרדת במשקל ובגדול.

ספיר בת 23 וחצי, ילידת העיר, היא בתם של יוסי ואהובה אריאלי. ספיר היא בת הזקונים מתוך ארבעה ילדים במשפחה. היא למדה בתיכון 'ברנקו וייס'. לאחר סיום לימודיה שרתה בצבא במשטרה ביחידת שח"ם (שירות חובה במשטרה במסגרתו מתבצעים : סיורים מבצעיים בניידות, טיפול בקריאות מצוקה של אזרחים, מלחמה בעבריינות ועוד).

ספיר מספרת בפתיחות וגילוי לב על התקופה לפני הירידה במשקל.

לפני ואחרי הניתוח

כמה שקלת לפני הירידה במשקל?

"שקלתי 110 ק"ג".

באיזה גיל התחלת לעלות במשקל?

"תמיד הייתי ילדה שמנה. מגיל קטן. ביסודי התחלתי להשמין ממש ובתקופת הצבא עליתי עוד יותר".

איזה מאכלים אהבת לאכול במיוחד ושגרמו לעלייה במשקל?

"תמיד אהבתי אוכל, הייתה לי ממש תאווה לאוכל. לא ידעתי מה הוא שובע. אפילו שהייתי מסיימת לאכול ארוחה מלאה, לא חשתי שבעה. אם אני ואת היינו יושבות לאכול יחד, הייתי מסיימת לאכול בגט שלם ואם היית מציעה לי לאכול אתך בגט נוסף, הייתי מסכימה ברצון בלי לחשוב יותר מידיי. אהבתי לאכול: רביולי, צ'יפס, המבורגר, פיצות וכדומה. לא זרקתי חשבון ואכלתי בלי לחשוש מה יגידו".

ולאחר שראית שאת עולה במשקל, לא חשבת לעצור ולחשוב מה יהיה הלאה?

"לא חשבתי על זה. הייתי נהנית לאכול בלי נקיפות מצפון. תמיד אהבתי את עצמי כמו שאני, ותמיד הייתי מקובלת מבחינה חברתית".

לא נתקלת במהלך השנים בבתי הספר בהקנטות והצקות לגביי המשקל שלך?

"אני תמיד התייחסתי בקלילות ובהומור לגביי המשקל שלי. פעם אחת ילד ביסודי הקטין אותי מעט ואמר לי שאני שמנה, עניתי לו בהומור שלא מרעיבים אותי בבית. תמיד ידעתי לעקוץ בחזרה ולצחוק על זה, ולא לקחתי דברים באופן אישי, ומעולם לא נעלבתי מדברים שנאמרו פה ושם".

האם הורייך העירו לך לגביי המשקל?

"ההורים היו אומרים לי שאני צריכה לרדת במשקל בעיקר על מנת לשמור על בריאותי, ואמי תמיד דחפה אותי לעשות דיאטות".

האם היו לך בעיות בריאותיות בעקבות משקל העודף?

"רק בשנים מאוחרות יותר, לאחר השחרור מהצבא, התחלתי להרגיש שאני כבדה והרגשתי קושי עם זה".

לאחר סיום התיכון התגייסת לצבא. לאיזה יחידה גויסת?

"הייתי אמורה להתגייס ללהקה הצבאית של המשטרה. אני יודעת לשיר ואף עבדתי באירועים שונים והייתי מלווה בשירים כניסות של כלות וחתנים לחופה. עברתי מספר מיונים על מנת להתקבל ללהקה הצבאית. כשבועיים לפני הגיוס, מנהלת הלהקה פנתה אליי, ואמרה לי שהם לא יכולים לגייס אותי. המנהלת אמרה לי שאני שמנה וזה לא ייצוגי שאני אעמוד על במה".

מה עשית בהמשך?

"בהמשך התגייסתי לשח"ם במשטרה. הייתי במגרש הרוסים בירושלים וסיימתי את השרות בהצטיינות. במהלך השירות תכננתי לחזור ולשרת במקום בשרות קבע. לאחר השחרור מהסדיר, המשכתי לעלות במשקל וזה לא נעצר. כשרציתי בהמשך להתגייס לקבע במשטרה, אמרו לי שתהיה לי בעיה במיונים בגלל משקל העודף".

איך הגעת להחלטה לרדת במשקל?

"בשלב הזה שהעירו לי במשטרה, באמת נדלקה לי נורה אדומה שאני חייבת לעצור את העלייה במשקל, ושאני מאוד רוצה להתגייס, ולשרת בקבע. פניתי לאמי ואמרתי לה שנמאס לי, שאני רוצה לעשות שינוי ולהרגיש רזה. ניסיתי לעשות כל מיני דיאטות, אך ללא הועיל. הבנתי שאין לי כוח רצון אמתי לבצע דיאטות שונות, ושאני לא מצליחה לרדת במשקל. עברה כשנה מהשחרור מהצבא ואז חשבתי על ניתוח שרוול ושהוא יוכל לסייע לי לרדת במשקל".

אחרי ההרזיה

ספרי על הניתוח: התהליך שעברת לפניו ואחריו, היכן הוא התקיים וכמה זמן הוא ארך?

"לפני הניתוח התייעצתי עם רופא, ולפי  ה- BMI (היחס בין המשקל לגובה) נאמר לי שאני כן יכולה להתאים לניתוח. עברתי סידרת בדיקות ולאחר שבעה חודשיים עברתי את הניתוח. הניתוח התקיים בבית החולים 'שערי צדק'. הוא ארך כשלוש שעות. ההתאוששות לא הייתה קלה ובמהלכה קרה לי פעם אחת שעברתי פרכוסים וטופלתי מיד. הייתי מאושפזת למשך שלושה ימים. כחודש ימים לאחר הניתוח לא יכולתי לנוע יותר מידיי, והייתי צריכה לשכב ולנוח. ההחלמה לוותה כמובן בכאבים באזור הניתוח, וגם בגב ובנוסף חשתי בסחרחורות בראשי".

איזה כלכלה ניתנת לאחר הניתוח ובזמן ההחלמה?

"במשך חודשיים לאחר הניחות ניזונים ממזון נוזלי. הייתי יושבת יום שלם עם מעדן של אקטימל. לא היה לי תאבון ולא חשבתי על אוכל. גם כיום יש לי ימים שלמים שאני יכולה להחזיק מעמד בלי לאכול אפילו עד לשעה 17:00 וזאת מבלי להרגיש רעבה".

איזה שינויים עברת בהרגלי החשיבה ביחס למזון בעקבות הניתוח?

"לפני הניתוח, כשהייתי מתעוררת בבוקר, הדבר הראשון שהייתי חושבת עליו הוא מה אני אוכל היום? כיום האוכל לא תופס מקום מרכזי בחשיבה שלי. אני אוכלת ונהנית מאוכל, אבל יודעת לעצור. בפסח האחרון מלאה שנה לניתוח שעברתי".

במדי המשטרה

האם שילבת בתהליך ההרזיה גם פעילות גופנית?

"התחלתי להתעמל חמישה חודשים לאחר הניתוח. עשיתי הליכות, ארובי, חדר כושר וכדומה. עד היום אני מתעמלת ושומרת על כושר גופני".

רזה, בריאה ומאושרת

ולאחר הניתוח התגייסת לשרות קבע במשטרה?

"כחצי שנה לאחר שהורדתי 30 ק"ג ממשקלי, צלצלו אליי מהמשטרה, אמרו לי שנפתחו תקנים חדשים ושאלו אותי אם אני רוצה להתגייס. הם הפנו אותי ללשכת הגיוס לבדיקות. הרופא אמר לי שאני צריכה להוריד עוד 7 ק"ג על מנת להתאים לתקן הגיוס. לאחר חודש הורדתי את שבעת הקילוגרמים והתגייסתי למשטרה לקבע".

איך הרגשת?

"מאושרת. כשהגעתי לעבודה במשטרה, זכרו אותי משירות הסדיר והיו המומים לראות אותי. אני מקבלת פרגון מכל עבר. אמי עד היום לא מעכלת את הירידה שלי במשקל. עד היום כשאני הולכת לקנות בגדים אני רגילה לבקש מידות גדולות והמוכרת מתבוננת בי בתמיהה ואומרת לי שאני צריכה למדוד מידת S . מבחינתי לאחר הניתוח נולדתי מחדש".

ספיר ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

כמה ירדת בסך הכול במשקל?, את ממשיכה לרדת?

"ירדתי 50 ק"ג ואני מעוניינת לרדת עם מספר קילוגרמים בודדים".

את מתכננת ללמוד לימודים גבוהים במקביל לשרות הסדיר?

"אכן. בנובמבר הקרוב אני אתחיל לימודי קרימינולוגיה ואני רוצה לפתח קריירה במשטרה".