במסורת של עם ישראל יש לנו צווי לזכור. למעשה יש מצווה לזכור את יציאת מצרים פעמים ביום ובאופן מפורט ומעמיק יותר פעם בשנה בליל הסדר.
כמו כל דבר אחר ביהדות אין זה זיכרון לשם העבר בלבד אלא ובעיקר זיכרון לשם העתיד. 
מה אם כן תפקיד הזיכרון היומי ומה הצורך של יום המוקדש כל כולו להעמקת הזיכרון? 
למרות שאירועי העבר המשמעותיים שלנו כעם מלווים אותנו ביומיום, אי אפשר להקדיש באותה אינטנסיביות כאשר העניין נמצא בשגרה. לעומת זאת, כאשר מקדישים יום שלם זה נותן לכולנו את האפשרות לעצור לרגע ולהתמקד רק במשמעות יום זה ובעיקר לרדת לפרטים שיכולים להבליט עבורנו מה משמעות היום הזה.
מה שנכון לגבי סיפור יציאת מצרים נכון לגבי חללי צה"ל ושאר קורבנות המלחמות והטרור. חשוב כי בשגרה לא נתעלם מזיכרון הנופלים. אך ברור שיש משמעות גדולה יותר כאשר יש לנו הזדמנות להעמיק ולהתמקד רק בזה.
השכול והזיכרון מלווים אותנו כחברה עוד מטרום קום המדינה, וחיפוש אחרי משמעות החיים שבזכות הנופלים אנחנו חיים בארץ עניין שצריך ללוות אותנו בכל ימות השנה ובימי הזיכרון. זה צו הזיכרון של כל הנופלים -  עלינו לצקת עוד ועוד משמעות בחיינו גם כיחידים ובעיקר כחברה.
יש ממד לאומי לזיכרון הבא לידי ביטוי בטקסים הרשמיים וגם ממד אישי שכל אחד בינו לבין עצמו מקיים את הזיכרון. ובנוסף, הממד הקהילתי בו מתבקש וראוי שכל קהילה בעיר ובכלל תפתח את הדרכים לזכור, ומתוך הזיכרון תצא עשייה ובנייה. 
השנה עמותת 'גשר' שותפה למיזם חרדי ייחודי - חיבור כל אחד מחללי צה״ל לפרק תהילים דרך יישומון מיוחד. גם זו דרך מכובדת ומכבדת לזכור ולהוקיר טוב למי שמסר את נפשו למען המדינה. 
אני מברך את כל תושבי העיר בחג שמח לקראת יום העצמאות מתוך הכרה של עומק הכאב והתרומה האינסופית שנתנו הנופלים ומשפחותיהם.

דניאל גולדמן, תושב העיר ויו"ר עמותת 'גשר'