לא יכולה להיות פה.
לא יכולה לשמוע על ויכוחים בין תושבים ציוניים לבין הנהלת מתנ"ס רמב"ש על תליית דגלים
במתנ"ס. לא יכולה לשמוע על הצורך להתחשב ברגשותיהם של החרדים ולפיכך לא לתלות דגלים. לא יכולה לשמוע שבסוף תלו במתנ"ס משולשים בצבעי כחול לבן כי זו הייתה פשרה בין לתלות דגלי ישראל לבין להתחשב ברגשות החרדים.
לא יכולה לראות תמונות של תושבים שעברו ברמת בית שמש ב' ושכמעט דרסו ילדים שקפצו להם לפני המכונית על מנת לחטוף להם את דגל ישראל שהתנופף על מכוניתם.
לא יכולה לראות את הפוסט של חברתי שירה בפייסבוק בו היא מספרת איך חטפו לה את הדגל תוך כדי נסיעה, שרפו לה אותו והחזירו לה שרידים של דגל...
למרבה הפליאה,
אני מעדיפה את ההתנהלות של תושבי רמב"ש ב'.
העימות שם ברור, שקוף, פעור ופתוח. הכל נמצא על השולחן, גם עובדת היותם 'לא ציונים' מונחת על השולחן באופן מאוד ברור. ההתנגדות שלהם למדינה נמצאת בבסיס החיים שלהם. 
רובם, במסגרת התנגדות זו גם לא נוטלים דבר מהמדינה (למרות שאי אפשר להגיד "לא נוטלים דבר מהמדינה" כי מי שמשתמש בשירותי בריאות, קופת חולים, דואר, תחבורה ציבורית, משרדי ממשלה נוטל מהמדינה בכל מקרה).
ההתנהלות של המתנ"ס ברמב"ש א' היא הרבה יותר ממפותלת.
כאילו לא מדובר במוסד עירוני, שכפוף לחברה ארצית שהיא זרוע של משרד החינוך?!
כאילו מדובר במאבק מאוזן. תושבים ציוניים שחיים במדינה אחת ודורשים לכבד את ערכי המדינה והסמלים המקודשים שלה, מול תושבים לא ציוניים החיים במדינה משלהם, עם קודים משלהם.
בלי להבין שאי אפשר לדרוש "איזון" כזה. 
בלי להבין שציונות ואהבת המדינה והכבוד לנופלים קדושים בעיננו בדיוק כמו הדת.
בלי להבין ש"האנטי ציונות" שלהם היא דת בפני עצמה, והצייתנות לקודים של החברה החרדית מייצרת להם מדינה וסמלים משלהם, והם מתנהלים בתוך ה"אנטי" הזה ומאמינים בו ומקדשים אותו בדיוק באותה עוצמה שאנחנו מקדשים את המדינה ואת הסמלים שלנו - של מדינת ישראל. אותם סמלים שהם מביעים כלפיהם כל כך הרבה בוז.
בלי להבין שלהיות "אנטי ציוניים" בסגנון הזה זו צביעות. ליהנות ממנעמי החיים שיש למדינה להציע ולהגיד שאתה לא ציוני?
אשמח אם תספרו לי מהו ציוני בעינכם, אשמח אם תספרו לי מהי ציונות בת ימינו?
ואם בשנת 2012 המכון הישראלי לדמוקרטיה הוציא מחקר שלפיו 62% מהחרדים הם ציונים,
ואם מאז התמורות שחלו במגזר החרדי רק הלכו וגדלו, אז היינו צריכים לראות דגלים לפחות על 50% מהבתים בשכונות החרדיות.
אז או שהמכון הישראלי לדמוקרטיה טעה, או שאתם ציוניים בהיחבא והייתם רוצים להזדהות עם המדינה ועם סמליה ולשמוח באמת ביום העצמאות על העובדה שיש לנו מדינה.
לא יודעת מה נכון, אני תמיד מקווה שהחיים בעיר מעורבת יגרמו לפחות אנשים להתחבא ולפחד.
בכל אופן, רציתי שתדעו, שההתנהגות שלכם פוצעת לי את הלב.
כי מדינת ישראל היא נס גלוי עבורי, סיום הגלות והחורבן, וקיבוץ גלויות של אלפי יהודים למולדתם, ואני כל כך גאה להיות חלק מהמדינה הזו וכל כך שמחה שאני ברת מזל שלא נולדתי בגלות ונולדתי כאן, ושמחה שילדי נולדו כאן ויכולים ללכת זקופי קומה. אתם לא מרגישים כמוני? בטוחה שכן. 
ההבדל ביני לבינכם לא כזה גדול. כרגע, השבוע שבין יום השואה לזיכרון עובר כמו נהר ביננו.

מירי שלם, תושבת רמב"ש, מנכ"לית המכון לאסטרטגיה ציונית