ביום ראשון (שבוע שעבר) התקיים יום השנה השני לזכרו של יצחק נחשון ז"ל, מייסד ובעלים של מפעל 'יוסן' בע"מ. באותו היום נחנכה כיכר על שמו סמוך לכניסה לאזור התעשייה המערבי. משפחת נחשון הגתה ומימשה מהכוח אל הפועל את בניית הכיכר על כל המשתמע. בסיוע ובאישור עיריית בית שמש. ראיון עם שלושה מתוך ארבעת ילדיו, רונית, מירב ושלומי.

סיפור חייו של יצחק נחשון ז"ל

יצחק נולד בירושלים שלישי מתוך שבעה ילדים, הוריו עלו לארץ מפרס. אביו כראש המשפחה יצא בוקר אחד בימי מלחמת השחרור לקנות אוכל לילדיו ונורה ע"י צלף ירדני (הוא שכב שעות ארוכות עד שאותר ללא רוח חיים). אמו של יצחק נותרה אלמנה עם שבעה ילדים קטנים בתקופת צנע קושי כלכלי ועצב גדול. יצחק מגיל 10 נרתם לעזרה בכלכלת הבית. כבר בגיל צעיר התגלה כילד אמביציוזי וכריזמה גבוהה. הוא יצא לעבוד כמוכר עיתונים וקפה ויצר יש מאין רק בכדי לסייע בפרנסת הבית בשוטף. לאחר מלחמת השחרור המשפחה עברה לגור בשכונת בקעה בירושלים בבתים נטושים כמשפחה קשת יום, חלק מאחיו של יצחק עברו להתגורר בבית יתומים מאחר והנטל היה כבד. אם המשפחה עבדה כמנקה בכדי לפרנס בכבוד את משפחתה.

שלומי: "סבתא שלנו הייתה אישה אצילית, חכמה וחמה מאוד שלימדה את עצמה קרוא וכתוב ובדיעבד, גידלה את ילדיה לתפארת. היא יכלה להגיע רחוק מאוד אלמלא מסכת חיים קשה."

יצחק למד בערב ועבד ביום. בגיל 16 החל לעבוד כשוליה בחב' טוטנאור ובעזרת מייסד ובעלי המפעל זאב ז"ל למד את מקצוע החרטות. עם הזמן הפך למנהל עבודה בחברה ונחשב לאיש עבודה חרוץ ומקצועי מאוד שהוכשר ונגע בכל המקצועות.

לאחר סיום העבודה בחב' טוטנאור עבד במשך שנתיים בחב' טבע. בשנת 74' חבר כשותף לסמי ויוסי ויחדיו הקימו בירושלים חברה מתמחה בייצור מוצרי נירוסטה. במקביל לעסק בירושלים הם עברו למפעל באזור התעשייה הצפוני בבית שמש ובשנת 2001 בנו מפעל קבע באזור התעשייה המערבי.

בשנת 2004 פורקה השותפות בין יוסי וסמי, יצחק המשיך את פעילות מפעל 'יוסן'. כיום שלומי בנו משמש כבעלים ומנכ"ל המפעל.

חברת 'יוסן מוצרי נירוסטה' מתמחה ביצור מוצרי נירוסטה בתחומי תעשייה כגון: מטבחים תעשייתיים, בתי קפה, בתי מלון, חדרי אוכל עובדים, ציוד מעבדות ועוד. המפעל מעסיק כ- 45 עובדים מתוכם 8 אנשי הנדסה. רוב העובדים מבית שמש והאזור. ב - 2018 יחגוג המפעל יובל שנים.   

משפחת נחשון עברה לגור בבית שמש בשנת 79' לאחר שהמפעל הוקם בבית שמש.

ליצחק ז"ל ונאווה רעייתו שתיבדל"א , ארבעה ילדים, רונית, מירב, שלומי וטלי. לפני כשנה ועם פטירת יצחק, נאווה עזבה את ביתם הגדול והמרווח בבית שמש עברה לגור בפרוטיאה בהר במושב שורש. שלושה מתוך ארבעת ילדיהם עובדים במפעל.

שלומי נחשון, בנו של יצחק מנהל את מפעל 'יוסן' בעשור האחרון.

שלומי, 46, נשוי + 3 גר בבית אלעזרי. "אני עובד וחי את המפעל מגיל 10 אבא "הכשיר" אותי, מילדות הועסקתי במפעל ולמדתי אותו על כל פרטיו, עברתי וחייתי את כל שלבי העבודה הטכנית. כאשר עבדתי אבא חסך לי את הכסף שהרווחתי והקציב לי כסף מהמשכורת לבילויים ומותרות. לפני כ- 10 שנים על התפר שבין הפרידה מהשותפים התחלתי בפועל לנהל את החברה. אבא עד לפני שחלה היה מגיע בכל יום למפעל כמו שעון לכמה שעות. במהלך השנים ערכתי שינויים בשיטות הייצור והפכנו מומחים בתחום ובתפירת המוצר לדרישות הלקוחות. אנחנו עושים כמעט הכל בתחום הנירוסטה, אני יכול לומר בגאווה כי המפעל הוא בין שלושת המפעלים הגדולים בתחום בארץ. כתעשיין אני יכול רק להצר על העובדה שקשה מאוד למצוא עובדים. המדינה חייבת לטפח ולעודד עובדי ייצור כחלק מנושא  לאומי חשוב. יש לי אפשרות לצמוח ולגדול מבחינת עבודה אך קשה לעבוד מאחר וקיימת מצוקת עובדים. אציין, כי כל העובדים בחברה עברו הכשרה תוך כדי העבודה במפעל."

רונית בצלאל, 55, אם ל- 2 בנות, גרה בהר אדר, מזכירה במפעל מזה כ- 25 שנה. "עזבתי את בית שמש לפני כ - 15 שנה ועד היום אני חיה את ההווי של העיר, במהלך כל השנים הייתי מאוד מעורבת ופעילה חברתית, עד היום אני שרה במקהלת 'שרים בהר' שחידשה את פעילותה לאחר הפסקה. רוב השירותים אני עדיין מקיימת בבית שמש. היא שינתה את פניה אולם, גרים בה אנשים חמים ונפלאים בכל המובנים."

מירב נחשון-אליהו, 49, אם ל - 3, תושבת מסילת ציון, נשואה לאשר חקלאי(!) איש אדמה שמגדל ענבי יין, רימונים וזיתים. מעצבת פנים במקצועה, עובדת במפעל כמתכננת במח' ההנדסה. "במאי אני חוגגת 15 שנות עבודה במפעל. מח' ההנדסה התחילה ממני הייתי משרטטת עבודות על דפי נייר ולאט לאט המח' התפתחה וגדלה וכיום היא מונה שמונה עובדים. העבודה כמו כל עבודה רוטינית אך האדרנלין עובד שעות נוספות כאשר יש פרויקטים גדולים ומאתגרים."

שלומי: "אפשר לומר כאחים שעובדים ביחד אנו מסתדרים. איש משמעותי ויד ימיני בעבודה הוא רמי אביטל שאחראי על הייצור ואדם משכמו ומעלה. כולנו למדנו עם השנים לעשות הפרדה מוחלטת בין העבודה והחיים האישיים. אולם, אנחנו לא שוכחים שאנחנו בראש ובראשונה - משפחה."

נאמר על יצחק שהיה איש חרוץ וערכי ספרו עליו

"הוא היה איש של אנשים שמעולם לא התנשא על אף אדם למרות ההצלחה. איש צנוע עם דרישות נמוכות. הוא הטיף כל חייו לחסוך כסף לימים שיידרש, הוא נסע לחו"ל רק בגיל 50 למרות שיכול היה להרשות לעצמו לנסוע לכל מקום על הגלובוס. הוא היה איש מאוד ציוני שאהב את הארץ ואיש מפלגת העבודה. הוא שמר על קשרים עם חברים מהצבא ונלחם במלחמות ישראל. סיפור נחמד על אבא: במלחמת יום כיפור הוא היה בצבא מיותר לציין שלא היו פלאפונים באותה תקופה, טלי בת הזקונים נולדה בזמן זה ולאחר שבוע הוא התקשר ושאל מה חדש? והבין שנולדה לו ילדה והיא בת שבוע. הוא היה איש של מתן בסתר ועזר לכל מי שעלה אליו לרגל וביקש עזרה. בימי השבעה נוכחנו לדעת כמה תרומתו לאנשים ולקהילה הייתה ביד פתוחה ורחבה. בדאגה אלינו כילדיו הוא השריש בנו את התחושה שיש תמיד למי לפנות ועל מי לסמוך.

שלומי: "אבא ניחן בכריזמה מטורפת הוא ברגע אחד ידע לקבל החלטות מבלי להניד עפעף, להבדיל ממני שלוקח לי מעט זמן עד לרגע קבלת החלטה. אני כל הזמן מנהל אתו שיחות ומתלבט בקול רם וכיוון שהכרתי אותו ואת מהותו אני מקבל החלטות ברוח שלו. הייתה לאבא יכולת מדהימה להבחין במצבי הרוח של כל אחד מאתנו. הוא מגנט אליו אנשים בכל מקום שהלך. אני יכול לומר כי 80% מההצלחה שלנו עם לקוחות וספקים  היא על בסיס הקשר שאבא בנה איתם, אנחנו עד היום נהנים מפירות הקשר המוצלח."

שלומי קיבל בירושה את המפעל וכיום משמש כבעלים ומנכ"ל.

כיצד עוברים פאזה תוך אחריות גדולה כמקבל החלטות?

"חרדות מטורפות. בעשור הראשון לא ישנתי לילות למרות שהייתי עטוף. כל הזמן שאלתי את עצמי מה יקרה ביום שאחרי לכתו? יאמר לזכותו שעברתי מולו תהליך מבוקר, עם השנים הוא שחרר לאט ובטוח ושימש בחוכמה רבה כמנטור שלי מבלי שבכלל ידעתי. הוא חסר לי בשוטף בכל מקום וזמן. בעבודה כשאני נדרש לקבל החלטות כבדות משקל אני תמיד שואל את עצמי מה הוא היה אומר ומגיע להחלטות בגלל ההיכרות המעמיקה אתו בקריירה המקצועית שלי הוא תמיד היה ברקע"

מצאת את נוסחת הקסם לניהול והצלחה?

"כל מה שאני יודע למדתי מאבא שלי כולל ידע ופיתוח טכני. בעיניי נדרש חוש מסחרי והשאר נרכש תוך כדי עבודה, נדבך חשוב מאוד הוא לדעת לעבוד ולהסתדר עם אנשים."

היכן הוא חסר לכם כאב?

מירב: "איפה הוא לא חסר. בכל יום הייתי עוברת דרכו בבוקר במשרד מקבלת ממנו נשיקה. הוא חסר בשבתות, בביקורים שלו אצלי באמצע השבוע, הצחוק הרחב שלו חסר, הדקירות שלו את הנכדים בשפם ועוד ועוד. היה קשה לראות את אימא לבד בבית הגדול ואחר כך בבית אחר. מאוד לא פשוט."

נאווה ויצחק סיפור אהבה

נאווה ויצחק גדלו כשכנים בשכונת בקעה בירושלים. נאווה עלתה לארץ מבולגריה בגיל 7 באניית מעפילים היישר לירושלים. שניהם גדלו באותן מצוקות של העת ההיא. בגיל 12 הועברה נאווה לקיבוץ נירים למשך 4 שנים. כשחזרה לירושלים הצטלבו שוב דרכיהם ומגיל 16 הם יחד. נאווה הייתה הסלע האיתן בחייו של יצחק. הוא אהב והעריץ אותה מאוד. היא טיפחה אותו משך השנים ואפשרה לו באופן מוחלט להתפתח. היא הייתה עקרת בית שטיפלה וחינכה את הילדים והוא עבד כל השנים.

רונית: "אבא מאוד מאוד אהב את אימא והתייחס אליה בכבוד. אפשר היה לראות שהוא העריץ אותה, כזוג הם השלימו אחד את השנייה. אהבתי לראות אותם רוקדים ביחד. הם היו מודל לחיקוי וזוג מקסים לדור ההוא ובכלל כזוגיות מאוד יפה וטובה. אבא היה מלך בבית הוא לא עזר בכלום כי אימא אפשרה זאת. יש לנו הרבה מאוד חוויות ילדות מדהימות. בשישבת ההורים היו 'אורזים' ונוסעים לסופ"ש בטנדר מאחור ללא חגורות עם חברים של ההורים וילדיהם שהיו חברים שלנו כחוויות מימים אחרים."

למרות שאתם לא גרים בבית שמש אתם חווים מבחוץ את תהליכי השינוי שהעיר עוברת?

שלומי: "אני לא חי את ההוויה של העיר אולם, נחרדתי תרתי משמע עם ההתעסקות שלנו והבירוקרטיה  סביב בניית הכיכר לראות כמה ההוויה של העיר השתנתה."

רונית: "כמו אז גם היום אני עדיין מרגישה את החום האנושי והאנשים המדהימים בבית שמש. אני מצרה כל כך על המרכז המסחרי הישן שהולך ודועך. עצוב."

תוכלו לספר על חוויה או רגע מכונן שלכם עם יצחק כאב ובכלל?

שלומי: "מתווה דרך ומנטור. להיכן הייתי מתגלגל בחיים בלעדיו - שאלה פתוחה וגדולה?!"

רונית: "אבא שלי הוא כל מה שאני היום. רגע מכונן היה כשלפני שנים הוא עבר תאונת דרכים קשה ברכבת. שם נחרדתי לגלות שאולי חלילה אאבד אותו. משך שנים חייתי בטראומה. הוא היה הסלע של חיי והביאני עד הלום."

מירב: "אבא היה מתווה דרך הוא נתן לי כלים בחינוך ילדיי ובכל ההתנהלות שלי בחיים וביומיום. כשהוא חלה הגעתי אליו לבית חולים בערב אחד וביקשתי שיקום כשהוא פחות היה יכול ומצאתי עצמי נוזפת בו קלות רק בכדי לתת לו מעט מוטיבציה והוא אכן אסף את עצמו וקם. הוא לימד אותי שאפשר להשיג כל מה שרוצים בחיים תוך מאמץ זה קורה."

האם התעשיינים באזור התעשייה נפגשים ופועלים יחדיו למען אינטרסים משותפים?

שלומי: "לצערי לא ממש. אני מניח שכל מפעל מנהל קשרים מסחריים עם מפעלים אחרים לפי צרכיו ותו לא. מידי חצי שנה איגוד התעשיינים מקיים פגישה משותפת לכל המפעלים. אין התאגדות או ועד וחבל."  

שתף את הקוראים בבניית הכיכר ע"ש אביך יצחק נחשון

"מאז שאבי נפטר חשבנו כיצד נוכל להנציח את זכרו ושברנו את הראש. ערב אחד בהבזק של רגע החלטתי שאני רוצה לבנות בכניסה לאזור התעשייה את הכיכר. ביחד עם המהנדס גיא יוניש פיתחנו את ההחלטה שנקים אנדרטה עם שתי ידיים מתוכן יצא עץ זית. האנדרטה יוצרה במפעל וכולה נירוסטה, 1649 חלקים שחוברו יחד כולל הסלע שמנציח את זכרו, שם הפסל 'במו ידיו' כי אבא במו ידיו הקים את מפעל חייו תרתי משמע. הוא מעולם לא קיבל עזרה משום גורם, לבד ובעמל כפיו תוך עבודה קשה והרבה אמונה. את עץ הזית שתלנו כעץ שורשי ועמוק כמו שורשיו של אבא בארץ. כשהלכתי לבחור את העץ מתוך אלפי עצים התחברתי לעץ בעל 6 ענפים כמו בני המשפחה הורים וארבעה ילדים. את הכיכר בנינו מאבן ירושלמית, הפסל פונה מזרחה לכיוון ירושלים כמו אהבתו של אבא את ירושלים. אגב, השיר שהוא הכי אהב היה 'שבחי ירושלים" הוא שמע אותו בבית חולים גם על ערש דווי."

שלומי, היכן מפעל 'יוסן' יהיה בעוד 10 שנים?

בית שמש. כולי תקווה שהמפעל ימשיך גם לדור הבא, יש לנו כוונות לצמוח בתוך העיר ומייחל שתגיע לכאן אוכלוסייה יצרנית ועובדת מאחר ושמו של המפעל הולך לפניו בכל הארץ ואנחנו צריכים ידיים עובדות. לסיכום, אנחנו פה כדי להישאר."

מה תאחל לכם ולקוראים?

"אני מאחל לעם ישראל בריאות, אחדות ושותפות כעם וברוח הימים של יום הזיכרון ועצמאות מדינת ישראל. לנו כבעלי עסק משפחתי אני מאחל בריאות, עשייה ופרויקטים מעניינים. שנמשיך להיות ביחד כמשפחה מלוכדת כפי שההורים חינכו אותנו כי משפחה היא מעל הכל. ולמרות שעזבנו את בית שמש בית שמש היא חלק ממי שאנחנו."

תודה רבה!