;

פרשת השבוע פרשת צו, עוסקת בחוקי הקרבנות. היא נפתחת בתיאור קרבן העולה ולאחר מכן יש ציווי על מערכת אש נוספת שצריכה להיות על המזבח: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה". יש משהו מורכב באש התמיד, האש זעה ונעה כל העת ואין בה שום יציבות ובו זמנית נאמר לנו שהיא צריכה לדלוק תמיד ושצריך כל העת להוסיף לה עצים כדי שתבער.

שגרה שיוצקת עבור כולם ביטחון, שכן הידיעה שהדברים עובדים באופן קבוע, בעבודה במשפחה ובכלל מייצרת יציבות ורוגע. מאידך יש משהו בקביעות שעלול ליצר קבעון וחוסר גמישות. כמאמרו של רבי אליעזר במשנה (ברכות ד') "העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים".בדיאלוג הזה בין תמידיות, רציפות ובין התחדשות של הלהבה שבוערת כל העת ומייצרת צורך להוסיף גחלים יש את השילוב הראוי של חשיבה מתמדת, התפתחות והתחדשות מתוך מקום של כוח, בטחון ושגרה.בציווי של אש התמיד על המזבח יש דרישה ברורה לרציפות, ליציבות, להתמדה יחד עם מחשבה על התחדשות וצמיחה.

ניתן לראות זאת גם בהערכות שלנו לחג הפסח:מסורת ארוכת שנים של חג, טקסט ההגדה חוזר על עצמו מידי שנה עם שירי ה'מה נשתנה' והקערה, המאכלים והריטואל שחוזר על עצמו. הריטואל שמייצר עבור כולנו את השגרה ואת תחושת הביטחון. ואת הריטואל הזה אנחנו חוגגים דווקא בתחילתו של האביב - הפריחה השלב בו יש התחדשות, רעננות ושינוי. וזה אולי האתגר האמיתי שלנו, לשמור על השגרה שאוצרת בתוכה ניסיון רב ומקצועיות ובו זמנית להתחדש כל העת ולא לקפוא על השמרים, לפרוץ.

שיהיה לכולנו חג שמח, יציב ומתחדש.

דברים אלו הם מתוך תקציר לשיעור השבועי לזכרו של אבי יצחק בן חמו ז"ל