במהלך ימי השבעה עברו בביתו אלפי אנשים שהתקבצו בשקט ובכל פינות ביתם הרחב תרתי משמע, בדשא על המרפסת, בחזית ובתוך הבית. ממאנים להשלים עם המציאות האכזרית, שי כבר לא יכנס ברוח שמחה יערבב ויחבר את כולם עם כולם ימזוג משקה, יתבל במוסיקת רקע, יצחק, ישאל שאלות מכוונות ויקשיב. הוא היה האוזן הקשבת, האח, החבר הכי טוב של כולם בלי יוצא מן הכלל. גם כשהקשר לא היה יומיומי הוא תמיד היה נוכח בעצם מי שהוא - איש ענק!

חבריו בוגרי שכבת 85' כתבו על שי בדמעות ודם אספו את הרסיסים כתבו מאחר ונתבקשו אך רובם הבינו כי חשוב להפיץ את אורו. בתודעה, אף לא אחד מהם הבין כיצד ניתן לכתוב בימים שהעצב והטרגדיה גדולים כל כך מלהכיל את האובדן. בינואר האחרון שי חגג יובל שנים רק 50! בקבוצת הוואטס אפ המשותפת הוא כתב: "שאף אחד לא יגיד לי ש- 50 זה ה- 30 החדש..". שי היה בן 50 אך נשמתו, התנהלותו ואופיו נשארו כמו בימי נעוריו, שהרי מגיל צעיר מאוד הוא נחשב חבר לעילא ולעילא, חכם, עמוק, מבריק ובעל יכולת הכלה שאין לתאר. בגיל 50 הפך יותר מלוטש, עמוק, בעל תובנות, ואם יורשה לי הוא היה הכי הכי מיוחד, הוא היה ויישאר צעיר לנצח.

להלן חלק מזערי מתוך ים של חברים שכתבו על שי.

משה אברג'ל

"אח שלי שי, חבר ילדות שלי, האיש שהיה איתי בכל רגע מחיי. אני שחוויתי הרבה פרידות בחיים לא יודע איך להתמודד עם הפרידה ממך. עם העובדה שלא תהיה יותר כאן בשבילי. הכאב לא מניח לי וילווה אותי לאורך חיי. אני רוצה להיפרד ממך ולהגיד לך תודה ענקית על שהיית עבורי, תודה ענקית על ההקשבה, ההבנה, הנאמנות וההכלה. בלכתך אתה לוקח חלק ממני. מי שהכיר אותי ואותך ידע כמה אהבתי אותך, חשוב שידעו כולם איזה חלל ענק השארת כאן. אחי היקר, מלמעלה תן לנו את הכוח להתמודד עם העצב ועם הכאב, תהיה מליץ יושר עלינו. ביום חמישי האחרון לא הספקנו להיפרד, החיוך האחרון שלך ילווה אותי עוד שנים ארוכות. תודה לך אח יקר שלי שהעשרת את חיי באופטימיות, שמחה, אומץ, ובהמון אהבה. אח שלי, אני נפרד ממך עכשיו פיזית ומבטיח שתמיד תהיה בליבי, לעולם לא אשכח אותך. נוח על משכבך חבר ואח אהוב. אנחנו מתפללים בכל הכוח שהכאב הזה ירפה. אוהב אותך שי, יהי זכרך ברוך ונשמתך בגן עדן. חבר שלי לנצח!"

מירב שטרוסברג

"שייקה שלנו למד בלוי אשכול ואני בעדיהו. הוא בין הילדים היותר 'קולים' ואני מהבנות החנוניות. הכרנו רק בחטיבת הביניים ומאז הפכנו חברים טובים. כמו היום גם אז המפגשים החברתיים התקיימו בבית של שי. היינו קופצים מהמרכז אליו הביתה, שם היה חמ"ל. הכרנו את משפחתו המלוכדת הוריו ואחיותיו. שי היה הצמוד של ארז בן אסולין, מעין דוד ויהונתן, ארז היה ציני ועוקצני ואילו שי היה המרגיע ומיישר ההדורים. גם כשהיינו נפגשים בביתו של ארז בימי שישי היה זה בחסות שי המארגן והמלכד. לימים נשא שי את רחלי היפה שלמדה שנתון מתחתינו. כאילו מצא את נשמתו התאומה, אישה רחבת לב, חייכנית, נדיבה, חרוצה ומלאת אהבה. השנים חלפו איש איש התעסק עם חייו, משפחתו ועבודתו. שי נשאב לתוך חיי עבודה אינטנסיביים ולחוצים, נפגשנו לעיתים רחוקות בשמחות, עד שלפני שלוש שנים ארגן שי עם מזי פרץ ומירב נחשון את מפגש המחזור המדובר. שהיה מרגש ומלכד. מאז התקיימו מפגשונים רבים נוספים, רובם אצל שי שכמו אברהם אבינו היה איש מכניס אורחים ואוהב אדם. נהגנו להיפגש אצל ציפי מדינה בפורים ובשמחות, הוא נהג לצלצל לכולם ולוודא הגעה. דעותיו הפוליטיות היו כדעותיי אך הוא ידע לבטא אותן בנועם וסובלנות מבלי להתווכח או להכעיס. הוא היה איש של שלום וכל נתיבותיו שלום. ביום חמישי לפני פורים הוא צלצל להזמין אותי למסיבה בכפר אוריה, שוחחנו ארוכות אודות הבית, הילדים אהובי ליבו, העבודה, חברים מהעבר, בדיעבד, מעין שיחת סיכום. הוא הבטיח להגיע למסיבת היובל שלי ולהיפגש יותר. לצערי הרב והגדול לא נזכה לראותו יותר, ומנגד לשמחתי הרבה משהו ממנו נשאר בנו בכל אחד מאתנו. מקווה שנמשיך להיפגש כצוואתו ולפעול לעילוי נשמתו. שי נסתלק מאתנו והוא בן 50 בלבד (בדומה לאמו ז"ל שנפטרה בגיל 51). הוא השאיר חותם גדול בלבבות כולנו ת.נ.צ.ב.ה."

שי עם רעייתו רחלי

עופר טויזר

"איך אפשר לסכם בכמה מילים 45 שנים של חברות הכי טובה שיש - אי אפשר!!!

אני מרגיש כמו חילזון על תער. מסתכל אחורה ונקרע מגעגועים, מסתכל קדימה ומבין כמה אכזרי יכול להיות! רוצה לחשוב ולהאמין שתמשיך להזמין לקפה באמצע היום ובערב, תיתן עצה טובה ובכלל. היית עבור כולנו עמוד האש שניווט וכיוון בחוכמה ייחודית רק לך למקומות הכי טובים.

אח שלי, בא לי לצעוק לעולם שאהבתי אותך ותמיד אוהב אותך!!!"

אסנת אזולאי - גוטמן

"אני רוצה לספר על שי שלי. שי שקורא לי אוסנתי. ששומר עליי מכל משמר, שאומר לי תעשי מה שבא לך

אני מאחורייך בכל דבר. שי שיודע מבלי שאספר, שמרגיש אותי יותר מכל אדם אחר.

שי שמלווה אותי ארבעה עשורים, שייקה שלי שהוא אח וחבר.

אני רוצה לספר על שי שלי, שיש לו אינסוף חברים, שיודע לתת לכל אחד ואחד, את התחושה שהוא הכי מיוחד. ועכשיו כשכל כך כואב, אני רוצה את שי שלי בחזרה, שיסגור את הבור שנפער בלב ויכבה את הבערה. רוצה שמישהו יגיד לי - שי חזר, כי לעולם לא אוכל לדבר על שי בלשון עבר.

שי חבר יקר ואהוב שלי, אני משחררת אותך בכאב עצום לא מבינה איך ממשיכים אחריך, אבל יודעת בוודאות שכלום אבל ממש כלום, לא יהיה אותו דבר בלעדיך."

דוד מסס

"צהרי יום ראשון כאילו היום הכי שנוא עליו, מסיים את תפקידו בעולם הזה. כן היה לו תפקיד מאוד חשוב הוא דאג לכולם ובאמת לא נתן צ'אנס למישהו לדאוג לו. בית העלמין המרוחק באמצע הנוף החורשתי שאהבת והיה נראה ממרום ביתך מתמלא ומתמלא כאילו לא מבין על מה המהומה? שיירות שיירות של רכבים וכולם לכבודך. ואתה מביט מלמעלה ומתמלא. כן אהבת אנשים ואהבת את כולם יחד. והנה בפעם האחרונה זה קורה.. ממש צבא שלם של אנשים שהגיעו רק בגללך. לחלוק אתך את הכבוד הראוי לך ובטח שם למעלה כבר מתחילים להבין מי היית והבכי והדמעות מסביב קורעים את הלב והמנטרה חוזרת בהספדים כאילו נכתבו יחד על האיש והאצילות שהייתה בו כלפי כולם. ואתה מונח שם ולא יכול להגיב כמו שתמיד הגבת.. אלופה, אליפות :(, והדמעות זולגות וניירות הטישו מנגבות, ואז בצעדים מדודים פסענו אחרייך אל קברך ונזכרתי שדיברנו על המשחק עם ה- 6:1 לברצלונה, שאלתי אותך מה הסיכוי שדבר כזה קורה, ענית לי "אין סיכוי דבר של פעם בחיים.." ואתה, ללא סיכויים הלכת ככה פתאום פעם בחיים נכון.. בן אדם של פעם בחיים!!! וכך אתה מורד אל המקום הכי לא חברתי לך... בודד, ונשמתך כבר תמצא את מקומה שם למעלה בגן עדן. יהי זכרך ברוך."

גלית מזרחי - עידן

"שי יקר שלי, חבר ילדות, הדבק של כולם. עוד בצעירותנו ידעת לגעת בכל אחד ואחת באופן מדהים. לפני שנתיים השכלת לחבר בינינו שוב ולארגן למחזור 85' מפגשים מדהימים כמו שרק אתה יודע. לא דילגת על אף אחד דאגת להתקשר אישית לכל אחד, דיברת בנגיעות. רק בפורים האחרון לפני המפגש אצל ציפי כתבת לי כמה אתה מתגעגע וחשוב לך שאני אגיע. כשאמרתי שלא אוכל הייתה אכזבה קלה. רצית את כולם אתך. נתגעגע אלייך, אתה חסר לנו. ולרחלי והילדים, תחזיקו מעמד, הידיעה ששי העריץ אתכם ואהב אתכם בצורה בלתי רגילה תשמור עליכם בהמשך. אוהבת!"

חנה מויאל - ביטון

"אתי, כשביקשת ממני לכתוב על שייקה האהוב שלנו, דחיתי אותך תוך חיפוש כל התירוצים האפשריים כי רציתי להאמין ששי עודנו אתנו כאילו מסרבת להאמין שנטש 'בשיא'.

שייקה, חבר, אח, בעל ואבא למופת, לא סתם בכל מקום חיברת ובכל מקום אהבת ונגעת, ידך בכל ויד כל בך. נתת מעצמך, מזמנך ומהונך עזרת לכל מי שרק ביקש ורצה.

אנחנו מחזור 85' נותרנו המומים לאחר שרק לפני שנתיים וחצי החל החיבור המחודש שחלק ממנו נזקף לזכותך ועל זה אנחנו מודים לך. נאהב אותך ולעד נזכור אותך כשייקה האלוף האמתי - כך נהגת לקרוא לכול אחד מאתנו. ובנימה אישית אומר, שי דאגת לומר לי "חנה כולך צחוק ורחלי מתה עלייך.." שייקה נהניתי מכל רגע אתך, למדתי המון כי היה ממה ללמוד במחיצתך, היית שנון, עמוק וחד ונגעת בכל אחד ואחת. היי שלום חבר יקר אוהבת וכבר מתגעגעת!!"

מירב נחשון - אליהו

"'שייקה' קראתי לך כשנפגשנו לפני קצת יותר משנתיים, ואתה צחקת בחום והתרגשת.

"שנים שלא קראו לי כך" אמרת מאושר, זה הזכיר לך את ימי ביה"ס, את התקופה בה היינו צעירים נטולי דאגות ואחריות. אז כשאתה ויורם הייתם ה'כוכבים' של השכבה, אלה שכולם רצו להיות סביבם, כי תמיד קרה שם משהו מעניין.

שנים לאחר שסיימנו את התיכון, כשהיינו נפגשים בעיר במקרה, תמיד חיבקת, חייכת את החיוך הרחב שלך ופתחת בשיחה כאילו לא נפרדו דרכנו לפני כל- כך הרבה שנים. תמיד נתת תחושה של בית, של חברות טובה, ויש למי לפנות.

לפני שנתיים הרמנו ביחד את הכפפה והקמנו מפגש מחזור שאיחד את כולם מחדש. עשית זאת בשמחה, במלוא המרץ ועל הצד הטוב ביותר. היה לך חשוב שיגיעו כולם, אפילו חברים מהיסודי הזמנת, כי אהבת שיש סביבך חברים.

מאז המפגש ועד ממש ערב לכתך מאתנו, עוד אירחת את החבר'ה כמעט כל יום חמישי אצלך בסלון, בספונטניות או שלא, תמיד ברוחב לב. מילה אחת בקבוצת הוואטסאפ המשותפת, והחבר'ה כבר שינו תכניות כדי להגיע אליך.

שייקה, לכתך טלטל אותי, את כולנו - החברים מהמחזור, הלכת מהר מידי, מוקדם מידי.... קשה להאמין, שהדבק שחיבר אותנו כ"כ חזק, כבר לא ביננו.

אני יודעת שהיית רוצה, שלמרות הכל, נמשיך להיות מאוחדים, שמחים ומחוברים בלב ובנשמה! ברור לי, שזו צוואתך. ואתה יודע מה? יש לי תחושה חזקה שהזרעים ששתלת, יניבו את פריים, והקבוצה תישאר מגובשת.  אתה תהייה שם תמיד, אתנו, ועמוק בלב של כולנו. לעולם לא נשכח את מי ומה שהיית, את טוב לבך, את החיוך! היה שלום חבר, נוח על משכבך בשלום."

שי עם חברים

איילת צמח

"את שי הכרתי בכתה ז' בביה"ס שייבר. סימן ההיכר שלו היה ראש שופע תלתלים וחיוך נצחי על הפנים, ידע אינסופי במוסיקה ואהבה גדולה ל'חיפושיות'. שי ויורם אלון למדו בכיתה שרובה בנות מה שגרם לאווירת צחוק ועניין גדול. מעבר לספסל הלימודים היינו נפגשים בימי שישי יורם ושי היו מגיעים ברגל לגבעת שרת, איזבל ואני גרנו באותו בניין, על שולחן פיקניק בגינת הבלוק ישבנו, צחקנו ופיצחנו גרעינים. את הערב היינו ממשיכים אצל מירב שטרוסברג לשם היו מגיעים חברים נוספים. שי השתתף בשמחות המשפחה, בחינה ובחתונה שלי. רגע אחד מהחתונה זכור לי, רציתי ללכת לתקליטן ולבקש שיגוון קצת במוסיקה ולא רק מזרחית שי שמע אותי ואמר: "למה, תראי איך כולם שמחים ורוקדים זה הכי חשוב..". זה היה שי, זורם, שמח, לא שיפוטי רואה את החיובי. השנים הרחיקו אותי גאוגרפית, אך בכל פעם שנפגשנו באירועים  שי היה חם ולבבי כאילו נפגשנו לפני שבוע. כשהקבוצה נפגשה שוב לאחר 30 שנה התרגשתי מהאהבה הגדולה של שי לרחלי, מגאוותו האישית בילדיו המוכשרים. בקבוצת הוואצאפ שי נהג להגיב קצר אך כל מילה קלעה. שי כהומאני ואוהב אדם תמיד ידע למתן ולהיות הקול השפוי. קשה לכתוב עליו בלשון עבר, בלתי נסבל לעכל את לכתו בטרם עת. מילות נחמה?! אין כאלה."

יורם ביטון

"שאלתי את הקרדיולוג שבי, מדוע לבבות דוממים כך פתאום? והוא השיב לי: אין התשובה נמצאת בספרות הרפואית והפנה אותי ליושב במרומים שאמר: כדי לנהל את היקום אני זקוק למלאכים טהורים, כאלה שלא דבק בהם רבב, את אלו שסימנתי מראש בכך שנולדו הותרתי את כנפיהם אצלי במשמורת ובבוא הקץ משיבם אליי ללא התראה, מבחן, ניסיון, כאב וייסורים - זכים וטהורים כביום הוולדם. ואז שאלתי אז מדוע יש מלאכים המתייסרים בהמתנה לעלייתם מעלה? והבנתי שאלו ייסורי צמיחת הכנפיים שצומחות אט אט, כן כנפי השכינה שהיא ההתגלות האלוהית ושוב שאלתי, ריבונו של עולם מה ההבדל ביניהם? וזה השיב: יחידי הסגולה שבים אל כנפיהם במשמורת.

שי חבר יקר שלי, הייתה לנו אנרגיה קוסמית אדירה ששכנה בקרביה של הקבוצה נשמתה ורוח אפה. אני הולך לבכות לך היה חזק למעלה. אוהב אותך אחי נוח על משכבך בשלום!"

איזבל מוכתר - שרון

"חברה שלי מוכשרת! אני אוהב איך שאת כותבת, אבל ממש!", הגבת לי על טקסטים ששלחתי לך, ו"מי יכול לכתוב ברכה אחרי איזבל?", כתבת בקבוצה, ועכשיו, לא להאמין, אני מתיישבת לכתוב לך מילות פרידה ומבינה, שזו הפעם האחרונה שתשמע משהו שכתבתי ואיני רוצה לכתוב בכלל, הרי למילים יש כוח להפוך למציאות, ואני עדיין לא מוכנה למציאות בלעדיך.

אז איך נפרדים מחבר כמוך? איך בכלל אפשר להתחיל להיפרד ממישהו שהולך אתך כבר ארבעה עשורים במסע החיים?

אנחנו מחוברים מדי וזה לא משהו שאפשר למשוך ממנו את הרגליים מבלי לקרוע חלק מהגוף,  ומאתמול, כולנו מרגישים שנתלש חלק מגופנו. התעוררתי הבוקר עם כאבי פנטום, עקצוצים חדים מפלחים את המקום החסר אותך.

מאתמול אנחנו נצמדים אחד לשני, מנסים להבין למה ואיך, לחזק אחד את השני ולא מצליחים.

חבר אהוב שלנו, ברגעים כאלה תמיד אומרים שבחו של אדם, אבל אתה, אתה היית אגדה מהלכת ואמתית  עוד בחייך. זכינו כולנו להגיד לך את זה, לכתוב לך השכם וערב, איזה מן אדם מלאך אתה. בינואר , במלאת לך יובל שנים כתבתי לך בקבוצה, שכשמך כן אתה, שי. ואיך זה שלך יש יום הולדת ואנחנו הם אלה שמקבלים את המתנה? ואכן כך, היית אתה מתנה עבורנו.

בורכת בכישרון יוצא דופן לקרב רחוקים ולחבר אנשים, ה"דבק" של הקבוצה. אין מטאפורה המתאימה יותר מזו, דבק. הצלחת להדק אותנו זה לזה לאורך כל השנים ובשנתיים האחרונות כמעט על בסיס שבועי. וכמו דבק המתמלא בכל הרווחים באופן שווה, ככה הגעת לכולם ונתת לכל אחד ואחת מאתנו הרגשה, שהוא הוא החבר, החברה, הכי טובים שלך, וכמו דבק שריר וקיים אך נוכחותו שקופה ומוצנעת, ככה היית. בזכותך קם דבר, אבל אף פעם לא התבלטת, או לפחות לא עשית מאמץ כזה מצדך. מאחורי הקלעים קשרת קצוות, דאגת לכולם, עשית למען האחר ומעולם לא ביקשת דבר, זולת שמחתם של יקירך.

שי אהובנו, לפני שנתיים, הובלת ביד רמה את כנס מחזור בוגרי 85. וכמו בתיכון, גם כעבור שלושים שנה, כל מפגשי ההכנה התקיימו בביתך ואחרי הכנס, בכל חג חמישי, פתחת את ביתך וליבך לחגוג את החיים.  אישיותך הייתה עבורנו כמו אבן שואבת, ביתך מבצרך, הפך למקום לעלייה לרגל לחגוג את חג חמישי.

ליבך תמיד מלא באהבת חינם, יישמת באורחות חייך את משנתך "חייה ותן  לחיות". מבחינתך, לכל אחד יש מקום בעולם בו הוא יכול לחיות על פי אמונתו, דעותיו ובחירותיו. לא שפטת מעולם אף אחד על הבחירות שלו, מצאת את הדרך להיות שם עבור כל אחד, בלי גרם ביקורת.

השכלת כל חייך לתחזק חברויות ולטפח קשרים חדשים, במסע חייך קיבצת עוד ועוד חברים. ידעת לעשות, מה שרובנו לא מצליחים בשגרת החיים המטורפת, ידעת לעשות זמן איכות לחברים, על בסיס יומי. כל חייך היית מוקף חברים, וכולנו, בלי יוצא מן הכלל רצינו לבלות אתך. החבר המפרגן האולטימטיבי, זה שמילותיו תמיד במינון הנכון, והמדויק. זה שאפשר לדבר אתו גם בלי מילים.

חבר אהוב שלי, אני יכולה לכתוב עליך בלי הפסקה, אבל איני רוצה להכביד על הקהל היקר שהתאסף כאן לחלוק לך כבוד אחרון. אחרי הכל אתה היית בין הבודדים שלא התייאשו וקראו את כל מגילות אסתר שלי עד הסוף...

יש לך כל כך הרבה מעלות, שקצרה היריעה מלשתף, איזה אבא למופת היית לאיתי ועדן, איך הערצת אותם על הדרך בה בחרו לצעוד, עדן שהתנדבה לשנת שירות ואיתי שירש את האהבה למוסיקה ובורך בכישרון גם ליצור מוסיקה משל עצמו, איך יצאת מדעתך כשהגוזלים עזבו את הקן, איך הערצת את רחלי על מרחב המחייה שנתנה לך ושהסכימה בלב חפץ לפתוח את ביתה כל פעם מחדש לכל החבר'ה ולא עצרה בעדך מעולם.

חבר אהוב ויקר, הסתלקותך ללא עת פערה חלל עצום בלב של כולם, נדמה כי איש לא יוכל למלא את מקומך. הלוואי ונצליח להישאר ביחד ולקיים את צוואתך, לשמור על הביחד ולחגוג את החיים.

הגעגועים, כבר התחילו לגדול בתוכי, כמו איבר נוסף, עם תאי חישה והולכה עצבית, העוברים בפולסים בלתי רצוניים בכל הגוף, אני מרגישה איך כבר הם הופכים להיות מערכת חושים עצמאית שלא תניח לי עד עולם.

חבר יקר שלנו, אהוב לבנו, בשם כל החברים שלך, מחזור 85, אני נפרדת ממך בצער עמוק ובכאב שלא יתואר ויודעת שרוחך תמשיך ותפעם בלבנו לנצח, נוח על משכבך בשלום חבר אהוב!"

(איזבל, הקריאה את הדברים שנכתבו לעיל בהלוויה)

מזי פרץ

"שי חבר יקר שלי, לא נתפס בהכרה לכתוב עלייך כשאתה אינך. תחסר לי כחבר מאוד מיוחד ויקר שלי. כולך לב רחב ונתינה מדהימה. בשנתיים האחרונות זכיתי להכיר אותך יותר מקרוב. אבא ובעל במלוא מובן המילה ואיש עשייה מדהים, עם חיוך רחב והומור שנון. את הרגישות הבלתי נגמרת שלך לכל הסובבים. לפני כחודשיים הפכנו להיות שכנים, אנצור לעד את ההזמנות החוזרות ונשנות שלך, את הדאגה ואינספור הודעות אם הכל בסדר ואם אני צריכה עזרה? חשבתי שהשכנות בינינו תוליד מפגשים ואינספור שנים של אהבת אמת וחברות ולצערי לא כך הוא. אוהבת מאוד ולעד."

ציפי אזולאי - מדינה

"סיפרת לילדים שלך עליי הוא שאל? הדמעות עטפו את פניי, השתיקה שהייתה יפה לה, הציפה אותי בזיכרונות ילדות קסומה. 20 שנות ילדותינו המשותפת  והמיוחדת! כתבתי לו שיר.., לא צריך הרבה מילים בכדי לדעת שדבר לא השתנה שכן עברו להן 28 שנים!!! נפגשים הוא אמר, כולם יהיו שם איזבל, ירון, משה גם ארז המלך. כולם יהיו שם בשבילך מתגעגעים ומתרגשים.

לא יכולנו לחכות עד לתאריך המשוער, נפגשים אצלי יום חמישי – קדם מפגש. מאז היו "תירוצים" רבים לימי חמישי. חיברת אותנו מחדש ההתרגשות הייתה בעיצומה, בקושי יכולתי לצעוד אל המדרגות המובילות לביתך. יצאתם לקראתי אתה ורחלי המדהימה, התרגשנו קצת בחוץ כדי שלא יהיה קשה מידיי בפנים. תמיד ידעת את המילה הנכונה. ומאז, ביתך הפך לביתנו. כולנו סביבך כאילו היינו שם כל אחד לחוד. היית שם לא דילגת על איש. האם גם אנחנו היינו שם מספיק בשבילך כמו שהיית לנו?!

ביום ה- 22.1 השכמתי קום, רציתי להיות הראשונה לאחל לך ולברך ליום הולדתך. ביומיים הקדמת אותי ומאז אתה אחי הגדול והמיוחד באדם. צעדנו תמיד באותם שבילים בדרך אחת. ואך כשהתבגרנו ובחרתי דרך מעט שונה ואחרת דאגת ושאלת לא פסלת, לא נתת לי לצעוד לבד בדרך החדשה היית שם. נתת לי כוח לחזור ולקבל את חבריי היקרים מזמנים עברו, הזדמנות ליישר קו, לבקש סליחה ולסלוח. לאהוב ולחבק אותם שהותרתי מאחור, להתחבר ולהבין דרכים אחרות, מגוונות ושונות. חיזקת את הקשר, הידקת כך שלא נפרד - אז למה אתה חסר??

"חופים הם לפעמים געגועים לנחל. ראיתי פעם חוף שנחל עזבו, עם לב שבור של חול ואבן. והאדם והאדם הוא לפעמים גם כן יכול להישאר נטוש ובלי כוחות, ממש כמו חוף. כך בין צדפי ליבו של האדם שרים לו נעוריו."  

ואתה היית נחלי.."

 

נדמה שכל מה שאוסיף יגרע. קשה לכמת במילים את תחושת הקושי והטלטלה עם לכתו הפתאומי של שי. בימים אלו עולות שאלות מהותיות קיומיות כמו גם שאלות של אמונה.

בתפילת 'נשמת כל חי' נכתב: "וַיהוָֹה עֵר, הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים, וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, מְחַיֵּה מֵתִים וְרוֹפֵא חוֹלִים, פּוֹקֵחַ עִיוְרִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים הַמֵּשִׂיח אִילְּמִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וְהַסּוֹמֵך נוֹפְלִים, וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים, וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים.." - נייחל לנחמה.

שי נאלם ונעלם כעובדה. כולנו כאחד נאחל לאביו נסים ולאחיותיו היקרות אביבה, גל ושירה, לאשה שאתו רחלי המדהימה בכל מובן וילדיו המופלאים עדן ואיתי, לבני משפחתו המורחבת, מכריו וחבריו הרבים, לזכור אותו בשמחה ואהבה ענקית. מאחלת לנו שנדע להמשיך את מורשתו באהבת חינם ואהבת האדם באשר הוא בחותם האישי שהשאיר שייקה בכל אחד ואחת מאתנו.

שלום חבר יקר ואהוב כל כך ותהא נשמתך ומשנתך צרורה בצרור החיים - אמן!!