מה הן המילים  - שלמה ארצי 
"מה הן המילים אם לא שתיקה 
תמיד נוסעים איתן לארץ רחוקה. 
מגדל נופל, הגשר הוא חבר. 
לעוד גשרים - אותם אתה עובר לשווא. 
מה הם הגשרים אם לא עכשיו? 
עכשיו ועוד עכשיו 
הוא זמן, הולך ושב 
על עקבותיו. 
מהו הסיפור בילקוטך? 
מעט מחר, מעט היום, וילדותך. 
אני מביט, עפר ויהלום, 
זה מתפורר, וזה מבריק פתאום באור. 
מה הן המילים - אם לא לזכור 
אתמול ועוד אתמול, הזמן שיעבור אתך, 
תמיד הולכת לפניך שתיקתך."

בלתי נתפס לכתוב על שי טל בלשון עבר.
אהוב על הבריות באופן הכי פשוט, חם ונקי - שי היה איש של אנשים. אוהב אדם, את החיים ובעיקר את ילדיו היקרים שהיוו הציר המרכזי בעולמו האישי.
שי אהב שקוראים לו שייקה. ריגשה אותו הקריאה בשמו המלא שלימים מעט התקצר. הוא היה רגיש לניואנסים קטנים, למחוות.  הוא היה חבר טוב במובן הכי הכי בסיסי ואמתי. 
גדלנו באותה שכונה, אל ביתו בשנות ביה"ס העליזות נהרו חברים, ללא רגע דל החברויות נעו בין שייקה לכולם. הוא נגע בכולם, התאים עצמו לכל בן אנוש כאילו היה חלק מגופו ונשמתו. 
בשלוש שנים האחרונות חודש הקשר בפגישת מחזור 1985 בוגרי 'שייבר' המיתולוגי. מאז לא נפרדו דרכנו כקבוצת תמיכה ואהבת חינם מזוקקת. הוא היה הדבק שחיבר והדביק בין כולם, בשמחה בסיסית והתנפלות על פוטנציאל חברות שמשמעותה הרבה מעבר למפגשים קבועים ולמילים - חברות לכל החיים. במרפסת ביתו המהמם בכפר אוריה כל אחד ואחת מאתנו מצא שם פינה חיה ששמורה לעצמו ולשי. נוכחותו הודגשה בכל שלב כיאה למי שחיבר ברגישות ונחישות בין כל העולמות – העולם שלו.
אתמול, במוצ"ש התקבצו כל אותם החברים כאילו הגיעו לעוד מפגש חברים. בשונה מכל הפעמים שי לא עמד בדלת. הוא שכב בחדר ללא רוח חיים לצד, חיות עצובה של בני משפחתו וחבריו הרבים והאוהבים. אט אט נכנסו ויצאו שבורי לב האמיצים שבינינו להיפרד.
מילים ככל שתהיינה מדויקות לא יוכלו להכיל את מי שהיה שייקה בעבור רבים מאתנו ובעבור כל אחד בנפרד. הייתה לו יכולת פנומנלית גבוהה לנגוע בכל אדם שבא אתו במגע. הוא ידע והבין כל נפש, תמיד אמר את המילים המתבקשות כאילו היה קוסם. 
אחת מאהבותיו הגדולות הייתה מוזיקה הוא היה מעיין נובע בעל ידע רחב ואהבה בלתי מוגבלת למוזיקה, עם הפטיפון הראשון והתקליטים הישנים, המוסיקה העשירה את חייו ואת חיינו דרכו. 
שירת חייו נקטעה באופן הכי לא צפוי. הוא נפרד מאתנו בשיא תפארתו, לבד ובשקט כאילו לא רצה להטריח. בקבוצת הוואצאפ המשותפת הוא נהג לכתוב מעט מילים עם משמעות עמוקה. קצר ועמוק. כמוהו. איש יקר שנקטע ביובל שנותיו הקצרים והשאיר חותם עמוק בלבבות כולנו.
הוא ייקבר היום ברגבי אדמת כפר אוריה סמוך לביתו שכל כך אהב. אך אהבתו האמתית הייתה לעיר בית שמש כנוף ילדותו השורשית, הוא הכיר בה כל אבן ופינה כחלק ממהותו האישית והחמה וממי שהוא. הוא אהב את תושביה והם - החזירו לו אהבה.
שייקה הותיר חלל עצום במסלול חייו הקצרים שהיו מלאים באהבת אדם, נתינה,  עושר תרבותי, רוחני ואישי. 
אהבתי אותו על מלא. איש עצום וענק, ערכי ונשגב מעל לכל יכולת הבעה או אפשרות לתארה.
היי שלום איש רוח ושכל ישר וחבר אהוב כל כך.
יהי זכרו ברוך!