לא ברור איך אחרי כל כך הרבה שנות שעבוד שאלוהים מוציא את העם ממצרים, קורע את הים כדי שבני ישראל יעברו בו בחרבה, אחרי מעמד הר סיני וקבלת התורה, כל זה לא מספיק וברגע אחד עומדים בני ישראל מול העגל שבנו מהזהב שלהם וקוראים לו: "אלה אלוהיך ישראל". אמנם, יש פרשנים הטוענים שמי, שהוביל את המהלך הזה, היו הערב רב שהצטרפו אל בני ישראל בצאתם ממצרים. אך נראה לי שיש פה רקע עמוק יותר. עם שמרגע היווצרותו עד היום לא התמודד לרגע אחד עם עצמאות, עם חופש, עם יכולת התמודדות וקבלת החלטות.

ברגע הראשון שהוא מרגיש לבד, בלי מנהיג שיסמן את הדרך, ברגע הזה הוא הולך לאיבוד, ומיד מחפש אלטרנטיבה. ולכן כשמשה יורד מההר ורואה את האירוע הזה הוא מיד ברגע אחד, שובר את הלוחות, ייתכן כי היה זה רגע של כעס ואובדן שליטה. אך יתכן והייתה למשה אמירה. שנגמר שלב הניסים וההידוק.

הלוחות החדשים יבנו ויכתבו בידי אדם. כך שיש יכולת להכיל אותם ולהתמודד איתם. לא משהו שמימי ומנותק מהעם. יתכן וחטא העגל שבו העם לוקח אחריות לגורלו ומתאחד למען רעיון, היה שלב הכרחי בדרך לגיבוש שלהם כעם.

שבת שלום

לימוד זה הוא תקציר שיעור לזכרו של אבי יצחק בן חמו ז"ל