מאת: ראובן כהן

בפרשה השבוע אנו רואים כי הקב"ה הגיע להחלטה הקשה להחריב את עיר סדום, מקורבו של הקב"ה הלא הוא אברהם אבינו מתקשה לקבל את ההחלטה ופותח בתפילה תובענית שהיא ממש כעין דיון מול הקב"ה על העיר סדום ולמה לא כדאי להחריבה:

אברהם: אולי יש חמישים צדיקים?

הקב"ה: אין

אברהם: אולי ארבעים וחמישה

הקב"ה: לא

וכו' עד לרזולוציה נמוכה.

ולכא' לא מובן, מה ראה אברהם להתפלל על עיר של רשעים? אולי  טוב להם ולעולם שתחרב העיר הזו על יושביה ואל יגרמו לקיטרוגים בעולם? ועוד יותר קשה מה ראה הקב"ה לנהל עם אברהם דיון על מיקד האוכלוסין בעיר סדום? שיאמר לו מההתחלה אין שם ולו צדיק אחד וחסל , למה הוא נתן לו את האופציה להמשיך את הדיון.

לגבי אברהם הדבר פשוט וברור, אברהם הרי היה גדול מחזירי התשובה בדורו, כל חייו היה מחזיר אנשים למוטב ולאביהם שבשמים, אז הוא חיפש סיבה שלא תחרב העיר ומיד להשתלט על העיר להקים בה תלמוד תורה וכולל לבעלי תשובה ובכך להחזירם בתשובה אבל הקב"ה בסבלנות רבה אמר לו שזהו, הגזרה נגזרה ואין מליצי יושר.

אבל הקב"ה שידע מראש שאין שם צדיקים מדוע לא "חתך" את הסיפור מראש ונתן לו להמשיך ולהתפלל?

התשובה היא כך: כידוע הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים כפשוטו, בזמן שאדם צדיק מתפלל הקב"ה כביכול מפסיק מכל עיסוקיו ופשוט מקשיב לתפילה של הצדיק, התפילה של הצדיק בשביל הקב"ה זה תענוג שאין לו תיאור, ולכן אם הקב"ה היה חותך את הסיפור מראש אזי אברהם היה מפסיק להתפלל ולא היה להקב"ה נחת, לכן הקב"ה ענה לו בדיוק על מה ששאל בכדי לגרות אותו לשאול עוד וכל זה בכדי שאברהם יתפלל עוד והקב"ה יוכל ליהנות מתפילתו של צדיק, בכדי שיוכל להושיע ולעזור לדורות הבאים.

שבת שלום ומבורך.