מאת: ראובן כהן

הקב"ה אומר לאברהם באחד הניסיונות (כידוע אברהם נתנסה בעשרה ניסיונות ואחד מהם זה תחילת הפרשה שלנו), שיקום יעזוב הכל וילך לאן שיראה לו. בהמשך, אברהם לא שואל כלום ולא מנסה להבין מה המטרה, אלא פשוט קם והולך.

ונשאלת השאלה: מה באמת היה הרעיון כאן? למה הקב"ה לא אמר לאברהם קום עזוב הכל ותלך למקום פלוני? ואברהם למה לא שאל: סליחה מה יעד הנסיעה?

אומר הרה"ג ר' שמשון פינקוס זצ"ל: זה דומה לעגלה הרתומה לסוסים הנוסעת ליעדה, לו יצויר שנוכל לשאול את העגלה "לאן את נוסעת", היא תענה: "אינני יודעת, אני מתקדמת, מה שבעל הבית אומר אני עושה באותו הרגע, הכל לפי ציוויו הרגעי, כך רצה גם ה' יתברך, הוא אמר לאברהם קום לך זה הכל בלי יעד בלי כיוון בלי כלום וזה בכדי שבכל פסיעה ופסיעה שיעשה אברהם הקב"ה הוא זה שיכוון אותו ובכל פסיעה אברהם יחשב לעושה מצווה ויקבל על זה שכר מהשמיים, לכן לא אמר לו ה' יעד נסיעה.

לפעמים אדם מרגיש שפתאום בחיי היום היום שהכל הלך וזרם טוב, משהו "נתקע" משהו "צולע" לא מסתדר, אין לו הסבר אלא כל מה שהוא מנסה לשעות פשוט הולך הפוך, זה בדיוק כוונת ה' יתברך, ה' רוצה שאדם ילך באפילה ופשוט יפנה אליו ויבקש: "אבא שבשמים בבקשה תכוון אותי, תצעד איתי, תהיה איתי" ואז הקב"ה מכוון אותו ונותן לו שכר על שהולך בדרכיו.

שבת שלום ומבורך