מאת: ראובן כהן

שבת זו נקראת גם שבת תשובה היות והיא שבת שבין כסא (ראש השנה- "מלך יושב על כסא דין") לעשור (יום הכיפורים- "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום כיפורים הוא").

ידועה השבת בשם הנרדף כיום של ברכה, ביום שבת הקב"ה משרה ברכה לכל מי ששומר את היום הקדוש ואילו מי שאינו שומרה ועובד ביום השבת הקב"ה לא משרה ברכה בעמלו וכמאמר חז"ל "כל העובד ביום בשבת אינו רואה סימן ברכה"

ולכא' למה מי שלא עובד רואה ברכה ואילו מי שכן עובד רק אינו רואה סימן ברכה? לכא' הקב"ה היה צריך שיהיה קלקול במעשיו שיראה חלילה קללה במעשיו?

ויש כמה הסברים:

א. הקב"ה הוא אבא שלנו וכשאב רואה את בנו סוטה מן הדרך הוא לא רוצה להענישו אלא מכוון אותו שיחזור למסלול הנכון אבל הבן מצדו שכ"כ רוצה להמשיך בדרכו שלו לא מצליח כי אביו שומר עליו בכל מיני דרכים אז גם כאן, נכון שאדם מנסה לעבוד כשהקב"ה אומר "ששת ימים תעבודו וביום השביעי תשובתו" אזי הקב"ה מנסה להחזירו למוטב ע"י שהכסף שהרוויח לא מנוצל טוב אלא הולך על דברים שאינם מתוכננים כגון דוחות, קנסות וכד' והאדם לא מבין שאת כל זה יש מי שמכוון בכדי שלא יצבור כסף שאינו אמור לצבור.

ב. הקב"ה הוא אבא של כל יהודי ולא מצוי שאב עם כל כעסו על בנו יתן לו לעשות דבר שיביא על עצמו קללה.

ובמפרשים ישנם עוד סיבות ולא נאריך.

אבל השבת בנוסף לברכה יש עוד דבר נפלא שהביא לנו הקב"ה לקראת יום כיפור וזו "התשובה" לא בכל השנה הקב"ה נותן הזדמנות וקורא לבניו הנה נתתי לכם יום "קבלת קהל פתוח" יום שבו תשמרו את השבת ותחזרו בתשובה ואני מקבל את תשובתכם, יום זה בעיקר בימים הללו הקב"ה קשוב לכל אחד מבניו ואם אכן האדם מביע חרטה על עוונותיו ומקבל להשתדל בעתיד לא לחזור לסורו הקב"ה מביא ת עצמו אליו ושומר עליו כמו שנאמר: "שובו אליי ואשובה אליכם", ע"י שתתקרבו אליי אני כבר אבוא אליכם לשמור עליכם.