מאת: הרב מאיר אלחדד שליט"א. דיין ומורה צדק בבית דין "נתיבות שלום".

עריכה: ראובן כהן

נהוג שכאשר אדם יודע שהוא ניצב למשפט, מתעטף בשחורים ומגדל זקנו, מפני שאינו יודע כיצד יצא משפטו. אבל עם ישראל אינם כן, אלא, לובשים ומתעטפים לבנים ומספרים זקנם, ואוכלים ושותים ושמחים ויודעים שהקב"ה יעשה להם נס ויכתבם לחיים טובים ולשלום (ירושלמי פרק א' ראש השנה).

אמרו חכמים: "כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה", פירוש האימרה: אם אדם בא בראש השנה בהרגשה שהוא "רש" – עני, כלפי הקב"ה, הקב"ה מעשיר אותו ומברך אותו בראש השנה, שזה היום שנגזר על כל אדם מה יקרה עמו כל השנה.

נוהגים לאכול דברים מתוקים בראש השנה ביום ובלילה, כי זה היום שמסמן לכל השנה, שאם יאכל דברים מתוקים - כל השנה תהיה מתוקה. לכן, יש להיזהר מאוד בראש השנה לאכול דברים מתוקים ולא חמוצים או חריפים, ובפרט בליל ראש השנה (ויש נוהגים גם ביום), כשאוכלים את הסימנים, ויש להשתדל שהרימון יהיה מתוק ולא חמוץ.

וכן, יש להיזהר שלא לכעוס כל השנה ובפרט בראש השנה, שאם לא כועס בראש השנה אע"פ שיש לו סיבה טובה לכעוס, ומתגבר, ע"י זה מקבל רק ברכות במשך השנה ולא יהיה לו סיבה לכעוס במשך השנה.

מנהג יפה על פי המקובלים לומר בליל ראש השנה, קודם הקדיש שלפני, עלינו לשבח את המזמור: "לדוד מזמור, לה' הארץ ומלואה וכו'", (תהילים כ"ד), שהוא סגולה שלא תחסר פרנסתו ומזונותיו במשך כל ימות השנה, ואחר המזמור אומרים את התפילה על הפרנסה.

נוהגים לטבול בערב ראש השנה ולא מברכים על טבילה זו.

 

מדליקים נרות לכבוד ראש השנה וצריך לברך: "ברוך אתה ה' אשר קדשנו במצותיו וצוונו להדליק נר של יום טוב", ואח"כ מדליקים (ויש נוהגים שמדליקים ואח"כ מברכים). ויש נשים שנהגו גם לברך שהחיינו בשעת ההדלקה, אבל הנכון הוא שלא לברך שהחיינו בעת ההדלקה, אלא, יכוונו לצאת ידי חובה בברכת שהחיינו כששומעות ברכת שהחיינו בשעת הקידוש.

יש שנמנעים מלאכול דג בראש השנה משום שמיצינו שנכתב דג מלשון "דאגה", ויש נוהגים להביא דגים בראש השנה על השולחן ואומרים עליו יהי רצון שנפרה ונרבה כדגים.

אם יש לו ראש של כבש או איל בסימנים אומר "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב", וממשיך הנוסח: "וזה זכר לאילו של יצחק אבינו וכו'". אם אין לו אחד מהם ייקח בשר ראש של בהמה או של עוף, ויאמר: "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב", ואוכל.

לאחר הקידוש בליל ראש השנה ייטול ידיו ויבצע על הלחם ויטבול בדבש, ויאכל כזית ואח"כ יאכל הסימנים. כשאוכל תמר, לוקח אחד ומברך עליו "בורא פרי העץ" ואוכל, ועל התמר השני אומר "יהי רצון" ואוכל. ואם אוכל בסימנים דבר שברכתו "בורא פרי האדמה" ולא רגילים לאכול אותו בסעודה מברך עליו "בורא פרי האדמה" ואוכל, ואח"כ ייקח ממנו עוד ויגיד עליו "יהי רצון" ויאכל. ואם זה דברים שאוכל בסעודה, לא צריך לברך עליו "בורא פרי האדמה", אלא אומר עליו "יהי רצון" ויאכל.

כולם חייבים לשמוע קול שופר: כהנים, לוויים, ישראלים וגרים. גם ביום הראשון וגם ביום השני, ונשים ששומעות, אע"פ שזו מצוות עשה שהזמן גרמא, מכל מקום יש להם שכר על השמיעה. ובכלל, לשמוע קול שופר בראש השנה זהו זמן שמתעוררים רחמים על עם ישראל בשמים, וכל מי ששומע יכוון לחזור בתשובה ולבקש שה' יעמוד מכיסא דין וישב על כיסא רחמים לשפוט את עם ישראל. וכל היום אפשר לתקוע בשופר, ומי שלא הספיק לשמוע בבית הכנסת יבקש מהתוקע לתקוע לו במשך היום.

מנהג טוב שלא לישון ביום ראש השנה כיוון  שזה סימן שיהיה ערני כל השנה. ומכל מקום, מי שראשו כבד עליו ינוח קצת לאחר חצות היום, ומי שאינו מבין בתלמוד יקרא תהילים כדי שה' יוציא לאור משפטו.

ביום הראשון לאחר תפילת מנחה אומרים "תשליך" במקום שיש בו מים, ואף ליד דלי מים אם אין לו נהר או ים, וגם יחיד אומרו.

 

חג שמח לכל בית ישראל!