עוד הוסיף בית הדין פיצוי לתובע בסך של עשרים אלף ₪ בגין פיטורים בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות.

המקרה שלפנינו עוסק בעובד שעבד בחברה הבודקת בקרת איכות בבטון. העובד עבד ארבע וחצי שנים עד לפיטוריו. העובד תבע בבית הדין סכומים שונים בסעיפים רבים, אין חולק על כך שהעובד פוטר בתקופה בה העובד קיבל תשלומים בגין תאונת עבודה כתוצאה מפגיעה בעבודה. גם לא היתה מחלוקת על כך שמצבו הרפואי של העובד לא אפשר לו להמשיך בעבודתו.

באשר לפיטורים שלא כדין נקבע ע"י בית הדין כי העובד פוטר מבלי שנערך לו שימוע כדין. כאשר מזמינים עובד לשימוע יש להבהיר לו את סיבת השימוע ובודאי אם בכוונת המעסיק לפטר את העובד יש לציין זאת בהזמנה לשימוע. בנוסף לא נבדקה על ידי המעסיק האפשרות להציב את העובד בעבודה חלופית אשר תתאים למצבו הרפואי. המעסיק מיהר לפטר את העובד כאשר הוא עדין מקבל את דמי הפגיעה מהמוסד לביטוח לאומי.

חובת תום הלב מחייבת המתנה של המעסיק לפחות עד לסיום התקופה בה העובד מקבל את דמי הפגיעה, על כן קובע בית הדין כי הפיטורים נעשו שלא כדין ובחוסר תום לב ובשל כך זכאי העובד לפיצוי כספי של עשרים ושבע אלף ₪.

עוד מוסיף בית הדין ואומר כי התובע זכאי לפיצוי בגין אפליה בניגוד לחוק לשוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות שכן לתובע הייתה מוגבלות זמנית שהגבילה אותו בעבודתו. טענת המעסיק כי העובד לא היה כשיר לבצע את תפקידו נדחתה, שכן המעסיק לא בדק כלל אם העובד היה כשיר או מתאים לתפקיד אחר בחברה.

הפיצוי בגין האפליה ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות נקבע על סך של עשרים אלף ₪. טענות אחרות של העובד נדחו על ידי בית הדין, אולם המעסיק שחשב שהוא יכול לפעול מול העובד כרצונו. נוכח החלטת בית הדין נבין עכשיו כי סוף מעשה במחשבה תחילה ומה פשוט וכמה הוא יכל לחסוך אם היה נועץ קודם באיש המקצוע.