לא פעם קורה שהמעסיק מחליט על דעת עצמו לשלול מהעובד את כספי הפיצויים למרות הודעת הפיטורים שניתנה לעובד ע"י מעסיקו. דוגמאות למקרים יש לרוב. המעסיק טען שהעובד גרם לו לנזק, המעסיק טען שהעובד מעל באמונו, או טענה של אלימות במקום העבודה, גנבה וכדו'.

בתי הדין לעבודה מתייחסים לזכות לפיצויים כזכות יסודית של העובד ולא יתכן כי המעסיק יהיה גם השופט.במקרים אלו בית הדין יתייחס בכל מקרה לגופו של עניין כאשר שיקול הפיטורים לחוד והזכות לפיצויים לחוד. פיטורי העובד זה כבר עונש כבד. יתכן כי במקרים מעין אלו נסיבות הפיטורים מוצדקות אך אין בכך אישור למעסיק לשלול מהעובד את פיצויי הפיטורים.

בחוק פיצויי פיטורים יש אפשרות להפחתה, ואו שלילת הפיצויים אולם בית הדין לעבודה יקבע ולא המעסיק.

כוונת המחוקק במתן האפשרות להפחתה, או שלילה מהפיצויים היא להעניש את העובד באם אכן עבר את עברת המשמעת החמורה ולהעביר מסר מרתיע לעובדים מפני הישנות מקרים דומים. שלילת הפיצויים מהעובד המפוטר תתאפשר רק במקרים קיצוניים ביותר. לדוגמא: עובד שפוטר על רקע של גנבה ומרמה העובד אף הורשע בהליך פלילי בית הדין הורה על שלילת מחצית הפיצויים וזאת למרות העברות החמורות של העובד, בהחלטתו זו התחשב בית הדין בכך שהעובד עבד עשרים שנה במקום העבודה, העובד נפטר וכספי הפיצויים ימסרו לאלמנה. מקרה אחר מדובר בעובדת שהשתמשה בטלפון של מקום העבודה לשיחות פרטיות רבות בזמן העבודה, המעסיק התכוון לשלול מהעובדת את פיצויי הפיטורים ותשלום ההודעה המוקדמת אך בית הדין סבר אחרת. לדברי בית הדין המעסיק יכל למנוע מהעובדת את עברת המשמעת ופסק לטובתה את מלוא הפיצויים ואת תשלום דמי ההודעה המוקדמת.